זהר

פז) ר"ש אמר, האי קרא קשיא, אי אמר ויוצר רוח אדם ולא יתיר יאות, אבל בקרבו מהו. אלא רזא איהו בתרין סטרין, דהא מההוא נהר דנגיד ונפיק, מתמן נפקי ופרחי נשמתין כלהו, ואתכנישו באתר חד, וההוא דרגא איהו יוצר רוח אדם בקרבו, והאי כאתתא דאתעברא מן דכורא, וההוא ולדא, צרת לה במעהא. עד דאצטייר כלא בציורא שלימו במעהא, כך ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו קיימא, עד דאתברי בר נש בעלמא ויהב ליה.

פירוש הסולם

פז) ר"ש אמר וכו': ר' שמעון אמר, מקרא זה קשה אם אמר, ויוצר רוח האדם, ולא יותר, היה טוב, אבל, בקרבו, מה פירושו. ומשיב, אלא סוד הכתוב הוא בשני צדדים, דהיינו ביסוד ובנוקבא. כי מאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד, משם יוצאות ופורחות כל הנשמות, ומתקבצות למקום אחד, דהיינו בנוקבא, ומדרגה ההוא, דהיינו יסוד, יוצר רוח האדם, בקרבו, שהיא הנוקבא, וזו, דהיינו הנוקבא, דומה כאשה שנתעברה מן הזכר, שהולד מיצר לה במעיה. עד שנצטייר כולו בציור השלם במעיה. כך ויוצר רוח האדם בקרבו, שבקרבו, דהיינו בהנוקבא עומד הרוח ומצטייר שם, עד שנברא האדם בעולם, והיא נותנת לו הרוח. פי' שדורש ויוצר, מלשון ציור, שמצייר בה רוח האדם. ולפי שמטרם שנגמר ציור הולד הוא מיצר לאמו כנ"ל, ע"כ אומר כאן משא, שאצל ישראל הוא לרע, כנ"ל.