זהר

קעד) בשעתא דאתעביד דינא על ישראל, אתעביד בהאי דינא רפיא, ולא אתתקף בההוא דינא קשיא, וכד דינא אתעביד עלייהו דעמין עעכו"ם, אתתקף האי דינא רפיא, בדינא קשיא דלעילא, בגין לאתתקפא, הה"ד, ועבר ה' לנגוף את מצרים. ועבר: דאתמלי עברה וזעמא, ואתתקף בדינא קשיא, אוף הכא ועבר. ות"ח, בשעתא דמתכנשי עשרה בבי כנישתא, וחד מנייהו אשתמיט, כדין קב"ה ארגיז עליה.

פירוש הסולם

קעד) בשעתא דאתעביד וכו': בשעה שנעשה דין על ישראל, נעשה בדין רפה, שאינו מתחזק בדין הקשה. וכשנעשה הדין על העמים עובדי עכו"ם, מתחזק דין הרפה בדין הקשה של מעלה כדי להתחזק. וזהו שכתוב, ועבר ה' לנגוף את מצרים, ועבר, פירושו, שנתמלא עברה וזעם כי נתחזק בדין הקשה, אף כאן ועבר, פירושו שנתמלא עברה, אלא שהיא דינא רפיא שאינו מתחזק בדין הקשה. מפני שהדין נעשה על ישראל.
ות"ח בשעתא דמתכנשי וכו': ובוא וראה, בשעה שמתאספים עשרה בבית הכנסת ואחד מהם משתמט, אז הקב"ה כועס עליו. שכן אחי יוסף שהיו עשרה, ואחר שפרשו מיוסף ושמעון ונשארו תשעה, היה הקב"ה כועס, כמו שדרש, ועבר שנתמלא עברה.