זהר

קיז) הא תנינן, דכד בר נש קם בצפרא, בעי לאסחאה ידוי, מגו נטלא דמיא, דאיהו מאנא ליטול מניה מיא, מגו מאן דאסחי ידוי בקדמיתא, כמה דאוקמוה. ות"ח, בגין נטלא דא, אוקימנא מלה.

פירוש הסולם

קיז) הא תנינן דכד וכו': הרי למדנו, כשהאדם קם בבוקר, צריך ליטול ידיו מן נטלא דמים, שהוא כלי ליטול מים ממנו. ויטול ממי שכבר נטל ידיו. כמו שבארוהו. ובוא וראה בשביל נטלא זו למדנו הדבר. כלומר כל המשנה שלמדנו לא צריכה, אלא להשמיענו שצריכים נטלא דוקא, לנטילת ידים בבוקר.