זהר

תסג) תא חזי, בעז טב עינא הוה תוקפא דמצחא לא הוה ביה לעלמא. מה כתיב, ויבא לשכב בקצה הערמה, רזא דכתיב, בטנך ערמת חטים. מהכא אוליפנא, כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות, בחדוה ברעותא דלבא, כד סליק מהאי עלמא, אתר אתתקנא ליה, גו רזין עלאין בהיכלין קדישין. זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמאריה, וידע רזא דילהון, דלית לך פקודא ופקודא באורייתא, דלא תליין ביה רזין עלאין, ונהורין וזיוין עלאין, ובני נשא לא ידעי, ולא משגיחין ביקרא דמאריהון. זכאה חולקיהון דצדיקייא, אינון דמשתדלי באורייתא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

תסג) ת"ח בעז טב וכו': בוא וראה בעז היה טוב עין. עזות מצח לא היה בו לעולם. מה כתוב, ויבא לשכב בקצה הערמה, שהוא סוד הכתוב, בטנך ערמת חטים, הנאמר על המלכות. אף כאן, בקצה הערמה, היא המלכות. מכאן למדתי כל מי שמברך ברכת המזון כראוי, בשמחה, ברצון הלב, כשעולה מעולם הזה, מקום נתתקן לו תוך סודות עליונים בהיכלות הקדושים של המלכות הנקראת ערמה, שעל זה רומז הכתוב, ויבא לשכב אחר שיפטר מן העולם בקצה הערמה, שהיא המלכות. אשרי הוא האדם השומר מצות אדונו, ויודע הסודות שלהם, שאין לנו מצוה ומצוה בתורה, שאין תלויות בה סודות עליונים ואורות וזיוים עליונים, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד אדונם. אשרי חלקם של הצדיקים, אותם העוסקים בתורה. אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא.