זהר

תסב) והכא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי נתן מלחמו לדל. דאי לא תימא הכי, האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה. אלא טוב עין, כמה דאוקימנא, הוא יברך ודאי, בעינא טבא בחדוה. ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה, דהא מההיא ברכתא, ומההוא חידו נתן מלחמו לדל, אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין. אתר דלית ליה מגרמיה כלום. אתר דאתהני מכל סטרין ואתכליל מכל סטרין. מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין דידעין רזין עלאין ואורחין דאורייתא.

פירוש הסולם

תסב) והכא שפיל לסיפיה וכו': וכאן תרד לסופו של המקרא, שכתוב, כי נתן מלחמו לדל. ואם לא תאמר כך, שתחלת הכתוב מדבר בברכת המזון, אין ראש הכתוב סופו, ואין סופו ראשו, שאין להם קשר זה בזה. אלא, טוב עין, הוא כמו שהעמדנו, שהוא יברך ודאי בעין טובה בשמחה, ולא לחנם הוא מברך בשמחה, כי מברכה ההיא ומשמחה ההיא נתן מלחמו לדל, דהיינו המקום הצריך להיות נזון מכל הצדדים, מימין ומשמאל, מקום שאין לו מעצמו כלום, מקום הנהנה מכל הצדדים ונכלל מכל הצדדים, שהוא המלכות. וע"כ היא נקראת דל, ועליה אומר כי נתן מלחמו לדל. דברים אלו אינם נמסרים אלא לחכמים היודעים סודות עליונים ודרכי התורה.