זהר

תס) מאן דמברך לקב"ה מגו שבעא, בעי לכוונא לביה, ולשוואה רעותיה בחדוה, ולא ישתכח עציב, אלא דיברך בחדוה ברזא דא, ולשואה רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה, בעינא טבא, וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא. הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא. ובג"כ לא ישתכח עציב כלל, אלא בחדוה, ובמלין דאורייתא, וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה דא, ברזא דאצטריך.

פירוש הסולם

תס) מאן דמברך לקב"ה וכו': מי שמברך להקב"ה מתוך השובע, צריך לכוון לבו ולשום רצונו בשמחה, ולא יהיה עצב, אלא שיברך שמחה בסוד הזה, וישום רצונו שהוא נותן עתה לאחר, בשמחה ובעין טובה. וכמו שהוא מברך בשמחה בעין טובה כך יתנו לו בשמחה ובעין טובה וע"כ לא יהיה עצב כלל, בשמחה ובדברי תורה. וישום לבו ורצונו לתת ברכה במקום שצריך. דהיינו למלכות.