זהר

תנט) ודא איהו רזא דבין חברייא. רזא בחול לא אתהני ההוא אתר, אלא מאינון מלין דסלקין מגו שבעא, וכלהו מלין מתעטרן ורוון ושבעין בחידו, וההוא אתר אתהני מנייהו. בשבת איהו רזא אחרא, במזונא ממש, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, ובכלא אשתכח כלילא מעילא ותתא. ורזא דא כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ודאי בהנאותיה דא, ובההוא חדוה דמזונא דמצוה דשבת, כמה דאוקמוה.

פירוש הסולם

תנט) ודא איהו רזא וכו': וזה הוא סוד בין החברים. הסוד, כי בחול אין מקום ההוא נהנה אלא מאלו הדיבורים העולים מתוך השובע, דהיינו מברכת המזון, וכל המלים מתעטרות ורוות ושבעות בשמחה, ומקום ההוא נהנה מהם. ובשבת, הוא סוד אחר. שבהמזון ממש ובשמחה ההיא של המזון של מצות שבת, נהנית המלכות, ונמצא המזון עצמו כלול לגמרי מלמעלה ומלמטה. וז"ס, כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ודאי, שהמלכות נהנית מהנאתו הזו של האדם ובשמחה זו שבמזון של מצות שבת כמו שהעמידוהו.