זהר

קמז) ת"ח, חלמא דלא אתפשר, כאגרתא דלא מתקריא, ות"ח, בגין דלא אדכר, כמאן דלא ידע ליה, ועל דא, מאן דאתנשי מניה חלמא, ולא ידע ליה, לא קיימא עליה לאתקיימא, ובגין דא, יוסף הוה דכיר חלמיה, בגין לאתקיימא, בגין דלא יתנשי חלמא מניה לעלם, והוה מחכה ליה תדיר. ויאמר אליהם מרגלים אתם, איהו דכיר חלמא, אבל מלה לא אמר לון, אלא מרגלים אתם.

פירוש הסולם

קמז) ת"ח חלמא וכו': בוא וראה, חלום שלא נפתר, הוא כאגרת שלא נקרא, שאינו פועל כלום במקבלו. ובוא וראה, משום שלא נזכר בחלום, הוא כמי שלא ידע את פתרונו. וע"כ מי שהחלום נשכח ממנו, ואינו יודע אותו, אינו עומד עליו להתקיים. ומשום זה היה יוסף זוכר את חלומו, כדי שיתקיים, כדי שלא ישכח ממנו לעולם, והיה מחכה לו תמיד, ​ויאמר להם מרגלים אתם: הוא זכר החלום, אבל להם לא אמר דבר. אלא שאמר להם, מרגלים אתם.