זהר

פג) ובכלא אית ליה לב"נ לאסתמרא מקמייהו, בגין דיהך בארחי דאורייתא, ולא יסתאב בהדייהו, דהא לית לך מאן דנאים בליליא בערסיה דלא טעים טעמא דמותא, ונפקת נשמתיה מניה, וכיון דאשתאר גופא טלא נשמתא קדישא, רוח מסאבא זמין ושריא עליה ואסתאב, והא אוקימנא מלה, דלית ליה לבר נש, לאעברא ידוי על עינוי בצפרא, בגין דהא רוחא מסאבא שריא עלייהו וכו', והא אתמר.

פירוש הסולם

פג) ובכלא אית ליה וכו': ומכל וכל יש לו לאדם להשמר מפניהם, כדי ללכת בדרכי התורה, ולא יטמא עמהם, כי אין לך מי שישן בלילה על מטתו, שלא יטעם טעם מיתה, ונשמתו יוצאת ממנו, וכיון שנשאר הגוף בלי הנשמה הקדושה, רוח הטומאה נועד, ושורה עליו, והוא נטמא. וכן בארנו הדבר, שאין לו לאדם להעביר ידיו על עיניו בבוקר, משים שרוח הטומאה שורה עליו וכו' וכבר למדנו זה.