זהר

פב) והא אתמר, דכד בר נש בחלמיה, ולא שליט בגופיה, וגופא אשתכך, רוח מסאבא אתייא ושריא עליה, ואית זמנין, דרוחי נוקבין מסאבין, אתיין וקרבן בהדיה, ומשכין ליה בהדייהו, ומתחממן מניה, ואולידו לבתר רוחין ומזיקין, ולזמנין אתחזיין כחיזו בני נשא, בר דלית לון שערי ברישא.

פירוש הסולם

פב) והא אתמר, דכד וכו': והרי למדנו, כשהאדם בחלומו, ואינו שולט בגופו, והגוף נדם, רוח הטומאה בא ושורה עליו. ויש לפעמים, שרוחות נקבות טמאות באות וקרבות אליו, ומושכות אותו עמהן. ומתחממות ממנו, ומולידות אחר כך, רוחות ומזיקים ולפעמים נראים כמראה של בני אדם, אלא שאין להם שערות בראש.