זהר

סח) כדין תלת ממנן, דתחות ידייהו תלת מגרופין, מנשבן בידייהו, ואתיבו תננא לאתרייהו. ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא, ולבתר תייבין לאשייהו. וכן תלת זמנין ביומא, ובכל זמנין דאמרי ישראל אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' אינון רווחין לון. זכאין אינון צדיקייא דאורחיהון מנהרא בההוא עלמא, לכל סטרין כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, (ע"כ לשון התוספתא).

פירוש הסולם

סח) כדין תלת ממנן וכו', אז ג' ממונים שתחת ידם נמצא ג' מגריפות, הם מנשבים בידיהם ומחזירים העשן למקומו. פירוש. אחר שכבר פייס הנוקבא בהארת השמאל, והנוקבא אינה יכולה לעמוד בו, כמ"ש שם, כי אתא תננא דנורא וסתים ארחין, עושה זווג בשליטת הימין, וממשיך לה הארה מושלמת. ונמצא שמזווג הימין הזה נמשכים ובאים תלת ממנן, שנמשכים מג' קוין של הזווג, וג' מגרופין, היינו ג' כחות הימין המנקים את צנורות השפע מן הדינים, כמו עם מגרופות, והם ממשיכים חסדים, שבזה נבחן, אשר מנשבן בידייהו ואתיבו תננא לאתרייהו דהיינו שמחזירים הדינים המכונים עשן ואש, אל מקומם, שהוא הגיהנם. ובינתים, דהיינו מעת שהאירו ג' הקוין בשליטת השמאל, ומטרם שבא עשן האש וסתם הדרכים, נבחן ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא, והיה להם הרוחה, שעה וחצי שעה. פירוש. כי ג' קוין של המוחין שהם חכמה בינה דעת, נקראים שלש שעות, וקו הדעת נחלק לשנים, שהם חסד וגבורה, ולפי זה נמצא שבעת שהאיר השמאל, האירה הבינה שהיא שעתא, והגבורה, שהוא פלגות שעתא מן הדעת. אבל משעתא ופלגות שעתא שלצד ימין, שהם: חכמה, וחסד שבדעת, לא האיר אז כלום. הרי שהשיגו הרוחה להנות בינתים, רק משעה וחצי שעה בלבד. ולבתר תייבין לאשייהו. ואחר שחזר הימין להאיר בהזווג חוזרים לאש שלהם דהיינו לאש הגיהנם. ואינם יכולים להנות מחכמה וחסד שבדעת המאיר בעת הזווג הזה וכן תלת זמני וכו' וכן ג' פעמים ביום ובכל פעם שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא וכו', הם משיגים הרוחה. דהיינו בתחלת כל זווג, כנ"ל, אשריהם הצדיקים אשר דרכיהם מאירים בעולם הבא לכל הצדדים, כמו שאתה אומר, ​ואורח צדיקים וגו'. ע"כ לשון התוספתא.