זהר

קצח) ויהי בצאת נפשה כי מתה. אמר רבי אבא, וכי כיון דאמר ויהי בצאת נפשה, לא ידענא כי מתה. אלא אצטריך, בגין דלא אהדרת לגופא יתיר, ומיתת רחל מיתת גופא, בגין דאית בני נשא, דנפקי נשמתייהו ואהדרן לאתרייהו, וכד"א, ותשב נפשו אליו, ויצא לבם, נפשי יצאה בדברו, לא נותרה בו נשמה. אבל האי, נפקת נשמתה, ולא אתהדרת לאתרה, ומיתת רחל.

פירוש הסולם

קצח) ויהי בצאת נפשה כי מתה: אמר ר' אבא, וכי כיון שאמר, ​ויהי בצאת נפשה, איני יודע שמתה, ולמה נאמר כי מתה. ומשיב, אלא שנצרך לומר כי מתה, להורות שהנפש לא חזרה יותר אל הגוף, ומתה רחל מיתת הגוף. כי יציאת הנפש, אינה מורה עדיין על מיתת הגוף, משום שיש בני אדם, שיצאה נשמתם וחזרה אח"כ למקומה, וכש"א, ​ותשב נפשו אליו. ​ויצא לבם. ​נפשי יצאה בדברו. לא נותרה בו נשמה. אבל זו, רחל, יצאה נשמתה ולא חזרה למקומה, ומתה רחל.