זהר

קמ) מאן ערל ומאן טמא. אלא כלא חד, ערל וטמא, דא הוא דאתפתא ביה ואזיל אבתריה אדם ואנתתיה, וגרימו מותא לכל עלמא. ואיהו דמסאיב האי ביתא, עד ההוא זמנא, דיעבר ליה קב"ה מעלמא, בג"כ אם ה' לא ישמר עיר שוא ודאי.

פירוש הסולם

קמ) מאן ערל וכו': ושואל, מי הוא ערל ומי הוא טמא. ומשיב, אלא ערל וטמא הכל אחד. וזה הוא שנתפתו בו והלכו אחריו אדם ואשתו וגרמו מות לכל העולם, דהיינו הנחש הקדמוני. והוא המטמא אותו הבית, שהוא הנוקבא, עד הזמן ההוא שיעבירו הקב"ה מן העולם, שהוא הנוקבא, ומשום זה, אם ה' לא ישמר עיר שוא בודאי שקד שומר. כמ"ש לעיל.