זהר

קלו) כדין חד כרוזא סליק ואתקטיר באוירא, וקרי, ההוא אוירא נפקא מגו עמודא דעננא דמדבחא פנימאה, וכד נפקא, אתפשט בארבע סטרי עלמא. אלף אלפין קיימין מסטרא דאיהו שמאלא, ורבוא רבוון קיימין מסטרא דאיהו ימינא, וכרוזא קאים בקיומיה. קרא בחיל ואכריז, כדין כמה אינון דמתקני שירתא, ופלחין פולחנא, ותרין פתחין פתיחו, חד לסטר דרומא, וחד לסטר צפון.

פירוש הסולם

קלו) כדין חד כרוזא וכו': אז עולה כרוז אחד ומתקשר באויר וקורא. האויר ההוא יוצא מתוך עמוד הענן של המזבח הפנימי. וכאשר יוצא הוא מתפשט בארבע רוחות העולם. אלף אלפים נמצאים בו מצד שהוא שמאל, ורבוא רבבות נמצאים בו מצד שהוא ימין. ואז הכרוז עומד על קיומו, וקורא בכח ומכריז. אז רבים הם המתקנים שירה ועובדים עבודה. ושני פתחים פתוחים בה, אחד לצד דרום להארת החסדים ואחד לצד צפון, להארת החכמה.
פירוש. הארת החכמה מטרם שנשלמה נקראת כרוז. כי אחר שנשלמה, דהיינו בהתלבשות החסדים שבזווג של יום, היא נקראת דבור. שהוא על שם שהדבור מגלה הארת החכמה שבמוחין, אבל בלילה היא נקראת כרוז. כי עודה אינה בשלמות להקרא דבור, כי דברי חכמים בנחת נשמעים, וכרוז נשמע בהרמת קול חזק, שמורה על הדינים המעורבים בו. אמנם בין כרוז ובין דבור, אינם נשמעים אלא בהתלבשותם בחסדים הנקראים קול.
וז"ש כדין, היינו בחצות לילה, חד כרוזא סליק דהיינו הארת החכמה, ואתקטיר באוירא שמתלבש בחסדים שנקראים אויר, ואז וקרי, ואז אפשר לו לקרות ולהכריז, מה שאין כן מטרם שנתלבש בחסדים, אין לו קול, ואי אפשר לו להכריז.
והנה יש ב' מיני חסדים א) הנמשכים מאו"א עלאין, שהם ג"ר ממש אע"פ שמכוסים מחכמה, ונקראים אוירא דכיא. ב) חסדים הנמשכים מישסו"ת, שהם מחוסרי ג"ר, כל עוד שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, וע"כ הם מכונים אוירא סתם, כלומר שאינם טהורים, כי מורגש בהם חסרון החכמה. ולפיכך זו"ן, כל עוד שאין בהם הארת החכמה, נבחנים החסדים שממשיכים, שהם מבחינת ישסו"ת, דהיינו שמחוסרי ג"ר, אבל אחר שיש בזו"ן הארת החכמה נבחנים החסדים שממשיכים, שהם מבחינת או"א עלאין, דהיינו, שהם בחינת ג"ר ואוירא דכיא.
וז"ש, ההוא אוירא, האויר הזה, דהיינו אור החסדים שהתלבש בו הכרוז, נפקא מגו עמודא דעננא דמדבחא פנימאה. אמא עלאה מכונה מזבח הפנימי, ואור החסדים מכונה עמוד הענן, ואומר, שחסדים אלו, שהכרוז, שה"ס הארת חכמה, נתלבש בהם, נמשכים מאבא ואמא עלאין, המכונה המזבח הפנימי, כלומר, שהם בחינת אוירא דכיא. והוא מטעם, שכבר יש כאן הארת החכמה בסוד הכרוז עצמו, שאז נמשכים החסדים בבחינת אוירא דכיא מאו"א כנ"ל. וכד נפקא אתפשט בארבע סטרי עלמא, דהיינו שמתפשט בחו"ב תו"מ שבנוקבא, המכונות ארבע רוחות העולם.
ועשר הספירות דישסו"ת, שמשם יוצא הקו השמאלי בהארת החכמה, אחר שהי' יוצאת מאויר שלהם ונשאר אור, נבחנות בסוד אלפים. ועשר הספירות דאו"א עלאין, שמשם נמשכים החסדים, נבחנות לריבוא. וז"ש אלף אלפין קיימין מסטרא דאיהו שמאלא, כי מבחינה זו היא נמשכת מישסו"ת שע"ס שלה ה"ס אלף. ורבוא רבוון קיימין מסטרא דאיהו ימינא כי מבחינת החסדים שבימין נמשכת מאו"א עלאין שע"ס שלהם הם בסוד רבוא. ואז וכרוזא קאים בקיומיה, מאחר שכלול מחסדים דאו"א. קרא בחיל ואכריז, כי אחר שנכלל הכרוז בחסדים, המכונה קול, כנ"ל הוא יכול לקרות בכח ולהכריז.