זהר

קלג) האי ביתא אתשקייא מניה, וגניז בגוויה כמה גנזין עלאין דלא אתידעו, בדא אתבני האי ביתא, ואשתכלל. ההוא אילנא אתגלייא ביממא, ואתכסיא בליליא, והאי ביתא שלטא בליליא, ואתכסיא ביממא.

פירוש הסולם

קלג) האי ביתא אתשקייא וכו': הבית הזה, שהוא הנוקבא, מקבל מז"א ב' מיני הארות, א) שהיא נשקית ממנו, דהיינו הארת החכמה המכונה שתיה. ב) שז"א גונז בתוך הבית הרבה אוצרות עליונים שלא נודעו, דהיינו הארת חסדים מאו"א המכונים גניזין, והם לא נודעו (כנ"ל ב"א דף רמ"ד ד"ה וכדין) ובזה נבנה הבית ונשתכלל.
ההוא אילנא אתגלייא וכו': האילן ההוא, שהוא ז"א, מתגלה ביום ומתכסה בלילה. ובית ההוא, שהוא הנוקבא, שולט בלילה ומתכסה ביום.
פירוש, כי מבאר תכף לפנינו, אשר גם בלילה, שה"ס הארת השמאל שהוא חשך, מחמת שהחכמה היא בלי חסדים ואינה יכולה להאיר, נוהג גם כן, ענין יציאת קו אמצעי וענין התכללות שמאל בימין וכן זווג זו"ן, הכל כמו ביום, שלפי זה יש לשאול מה ההפרש בין יום ללילה. ולפיכך מקדים לבאר, שכל ההפרש הוא רק בשליטה. כי גם בלילה מאירים כל ג' הקוין, וכן ז"א הוא בזווג עם הנוקבא כמו ביום, אלא שהשליטה היא לנוקבא, וז"א וכן קו ימין טפלים אליה והם כמו מתכסים, כדי לתת מקום לשליטתה. וז"ס שהקב"ה נכנס אז לג"ע שהוא הנוקבא, כדי להשתעשע וכו' דהיינו להשתעשע עם הארת החכמה שבה, ולפיכך אין הארת החסדים ניכרת והיא חשך ולא אור. והיפוכו ביום, שאז הנוקבא טפלה לז"א, והארת הנוקבא מתכסה וז"א שולט, ואינו ניכר אלא הארת החסדים, שהיא מדת ז"א, ולפיכך הוא יום. אמנם בסדר הבנין וסדר הזווג אין הפרש בין יום ללילה כמו שהולך ומבאר לפנינו.