זהר

קלב) האי ביתא, איהו גו אמצעיתא דכלא, כמה פתחין ואדרין ליה, סחור סחור דוכתין עלאין קדישין, תמן מקנני צפרי שמיא, כל חד וחד לזניה, בגוויה נפיק חד אילנא רברבא ותקיף, עפייה ואנביה סגי, מזונא לכלא ביה, ההוא אילנא סליק לענני שמיא, ואתטמר בין תלת טורין מתחות אילין תלת טורין, נפיק, סליק לעילא, נחית לתתא.

פירוש הסולם

קלב) האי ביתא איהו וכו': הבית ההוא, הוא באמצע הכל, היינו בקו האמצעי של כל השבילים והאורחות הנ"ל. דהיינו באותם הנבחנים, לאורחין רברבן, כמה פתחים וחדרים יש לה לנוקבא. סביב סביב המקומות העליונים הקדושים, שם מקננות צפרי השמים, כל אחת ואחת למינה.
פירוש. נה"י של הנוקבא מכונים פיתחין וחג"ת שלה מכונים אדרין, שהם מקבלים מג' הקוין הנכללים משמאל דאמא, המכונים במקורם, תלת דוכתי, (כנ"ל בראשית א' דף כ' ד"ה שמא דא כלילא בתלת דוכתי) ע"ש וז"ש כמה פתחין ואדרין ליה, סחור סחור דוכתין עלאין קדישין, דהיינו שהפתחין והאדרין מקבלים מתלת דוכתי דאמא, שהם המקומות העליונים הקדושים. צפרי שמיא, היינו מלאכי מעלה.
בגוויה נפיק חד אילנא וכו': אחר שביאר בנין הנוקבא, מבאר סדר השפעת ז"א לנוקבא, ואומר בתוכו יוצא אילן אחד גדול ועצום, שהוא ז"א, המשפיע לתוך הבית, ענפיו ופירותיו רבים, ומזין לכל בו. דהיינו שיש בו הן השפעת חסדים והן השפעת חכמה, וכל אחד מקבל ממנו את בחינתו. ומפרש יותר, האילן ההוא עולה עד ענני השמים, דהיינו להארת החסדים המכונים עננים, ומתכסה בין שלשה הרים, כמ"ש, אין הרים אלא אבות. (ש"ר סט"ו ד') שה"ס חג"ת, שבהם החסדים מתכסים שלא לקבל הארת החכמה. ומתחת שלשת ההרים האלו, דהיינו בנה"י שמתחת חג"ת, יוצא, עולה למעלה, ויורד למטה. פירוש, שמתחת החג"ת, יוצאים ומתגלים החסדים בהארת החכמה, על ידי הקו האמצעי המקיים הימין והשמאל, וז"ש נפיק שהקו האמצעי יוצא מהכיסוי של חג"ת, ומקיים הארת ימין ושמאל, באופן שהארת השמאל סליק לעילא, תאיר ממטה למעלה. והארת הימין נחית לתתא, תאיר ממעלה למטה, (כנ"ל דף ל"ט ד"ה ויעקב ע"ש).