זהר

יג) ועל דא בכלהו כתיב אלהים, ויבא אלהים אל בלעם, ויבא אלהים אל לבן, ויבא אלהים אל אבימלך, הוא אתא לגבייהו, ולאו אינון לגביה, דהא לית להו אתר זמין. ואי תימא, הא כתיב אלהים. אלא, שמא דא אשתתף בכלא, ואפילו ע״ז נמי אלהים אקרי, אלהים אחרים, ובכללא דאלהים אחרים אלין ממנן, ובכללא דא הוו, ובגין כך אקרי הכי. וההוא רשע הוה אמר בחרשוי וקרי ליה, ואתי לגביה. ובגין כך כתיב לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יי׳ אלי. ההוא רשע קא משבח גרמיה, דהא לא כתיב ביה, אלא ויבא אלהים.

פירוש הסולם

יג) וע״ד בכלהו כתיב וכו׳: וע״כ בכולם כתוב אלהים, ולא הויה, שכתוב, ויבא אלהים אל בלעם. ויבא אלהים אל לבן. ויבא אלהים אל אבימלך. שאלהים פירושו הממונה הנ״ל, הוא בא אליהם ולא הם אליו. כי אין לממונים האלו מקום מוכן. ואם תאמר, הרי כתוב אלהים. ואיך נאמר, שהוא סטרא אחרא. ומשיב, אלא שם הזה אלהים הוא משותף לכל, ואפילו עבודה זרה נקרא גם כן אלהים, דהיינו אלהים אחרים. ובכלל אלהים אחרים הם ממונים האלו, וכיון שהם בכלל זה, על כן נקראים כך, בשם אלהים. ואותו רשע היה אמר בכשפים וקרא אותו ובא אליו. ומשום כך כתוב, לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר הוי״ה אלי. ולא כתוב אלהים. כי אותו רשע היה משבח עצמו, ואמר הוי״ה, שהרי לא כתוב בו, אלא, ויבא אלהים.