זהר

קל) וירא אליו, דכד אתחזי שמשא בסיהרא, כדין נהיר סיהרא, ואנהיר לכלהו דלתתא, וכן כגוונא דא, כל זמנא דקדושה דלעילא, שרא על מקדשא דלתתא, אתנהיר בי מקדשא, וקיימא בשלימותיה, וכד אסתלק מניה, ואתחריב בי מקדשא, כדין, ויבך על צואריו עוד, דבכון כלא, על מקדשא דאתחריב. עוד, מאי עוד. דא גלותא בתראה.

פירוש הסולם

קל) ​וירא אליו: הוקשה לו הלשון, וירא אליו, שמשמעותו, שנראה אליו ונסתלק, ומה משמיענו הכתוב בזה. ואומר, כאשר השמש, נראה אל הלבנה, אז מאירה הלבנה, ומאירה לכל אלו שהם למטה בעולם, וכן כעין זה, כל זמן שהקדושה העליונה, דהיינו אור ז"א, שורה על בית המקדש למטה, שהיא הנוקבא, מאיר בית המקדש ועומד בשלימותו. אבל כאן נאמר וירא אליו, שמשמע שנראה לה האור ונסתלק, ולאחר שנסתלק ממנה אור העליון, של ז"א, אומר הכתוב, אז ויבך על צואריו עוד, שכולם בכו על בית המקדש שנחרב דהיינו על הפסק האור מן הנוקבא, בסבת הזווג הזה שבשליטת השמאל, שמסבה זו תכף חוזר לימין, כנ"ל. הכתוב אומר עוד, מהו עוד: זה גלות האחרון, דהיינו רוב הדינים הנמשכים על ישראל בגלות האחרון מסבת שליטת השמאל, שמשום זה נפרש תיכף מזה, וחזר לימין. כמ"ש לפנינו.