זהר

פח) אמר רבי יהודה, אי הכי, מאי מקים מעפר דל. א"ל כמשמעו, אבל בהאי גוונא, מקים מעפר דל, בגין דלית ליה מגרמיה כלום, ומההוא עפרא נפק דל, דלית ליה כלום, ומההוא עפר, כל איבין וכל טיבו דעלמא נפקי מניה, וביה אתעבידו כל עובדין דעלמא, כמה דכתיב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, ותנינן הכל היה מן העפר, ואפילו גלגל חמה. אבל אבק, לא עביד פירין ואיבין לעלמין, ובג"כ ויאבק איש, דאתיא בההוא אבק, ורכיב עליה, בגין לקטרגא ליה ליעקב.

פירוש הסולם

פח) אמר ר' יהודה וכו': אר"י, אם כן, אם עפר הוא חשוב כל כך, מה פירושו של, ​מקים מעפר דל. אמר לו כמשמעו, שהוא שפלות, אבל באופן זה, מקים מעפר דל, משום שהנוקבא, המכונה עפר, אין לה מעצמה ולא כלום, אלא שמקבלת הכל מז"א ומאותו העפר, שאין לו כלום, בזמן שאינה בזווג עם ז"א, יוצא הדל שאין לו כלום. ומאותו העפר, בזמן שהוא בזווג עם ז"א כל הפירות וכל הטוב שבעולם יוצאים ממנו, ובו נעשו כל המעשים שבעולם, כמו שכתוב, ​הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. ולמדנו, הכל היה מן העפר, ואפילו גלגל חמה. אבל אבק אינו עושה פירות ואבים לעולם, ועל כן, ויאבק איש, דהיינו סמאל. שהוא בא באותו אבק, דהיינו הנוקבא שלו, ורוכב עליו, כדי לקטרג על יעקב.