זהר

שצו) כיון דאתפרש דא מן דא, אדכרו בפרט, כל חד וחד כדקא חזי ליה. דא אקרי גדול, ודא אקרי קטן. ובג"כ אמרו קדמאי, דליהוי בר נש זנבא לאריוותא, ולא רישא לשועליא. דכד איהו קיימא גו אריוותא, אקרי כלא בכללא דאריוותא. זנבא דאריא אריא איהו, בלא פרודא. ואי בגו שועלים, אפילו איהו רישא. רישא דשועל שועל איהו, בלא פרודא, ושועל אקרי.

פירוש הסולם

שצו) כיון דאתפרש דא וכו': כיון שנפרדו זה מזה, נזכרו כל אחד ואחד בפרט כראוי לו, זה נקרא גדול וזה נקרא קטן. ומשום זה אמרו הראשונים, שאדם יהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים, כי כשהמלכות עמדה בין האריות, שהן הספירות דאצילות, נקרא כולה בסוד האריות, כי זנב האריה הוא אריה בלי פירוד. ואם המלכות היא בתוך שועלים, שהן ספירות דבריאה, דהיינו אחר שנתמעטה וירדה לבריאה. אפילו היא הראש של השועל, כי היא נעשית כתר הבריאה, הראש של השועל הוא שועל בלי פירוד, ונקרא שועל.