זהר

שפו) ואע"ג דאיהי קיימא עלייהו, ומנחא על גבייהו. תקחו: תסבון לה מנייהו לנחתהא לתתא. ובמה. בזמנא דא, באינון עובדין דכשראן, בצלותין ובבעותין, למעבד פקודי אורייתא. בההוא זמנא, באינון גוונין דאתחזיין לתתא כגוונא דלעילא, באינון פולחנין אחרנין. ואינון גוונין אמשכאן לתתא ההוא ארמותא, ונצחן גוונין דלתתא, לאינון גוונין דלעילא, ומשכין לון גוונין אלין, לגוונין עלאין, ועיילין אלין באלין, ואתעבידו אלין גופא לאלין, ועל דא תקחו מאתם כתיב.

פירוש הסולם

שפו) ואע"ג דאיהי קיימא וכו': ואע"פ שהיא השכינה, עומדת עליהם ושורה עליהם, על המלאכים, תקחו, תקחו אותה מהם להורידה למטה. ובמה. בזמן הזה, מורידים אותה במעשים טובים, בתפלות, ובקשות, ובקיום מצות התורה. ובזמן ההוא, של עשית המשכן, הוא ע"י אלו הגוונים, זהב כסף וכו', הנראים למטה כעין של מעלה, דהיינו כספירות העליונות, ובעבודות אחרות. ואלו הגוונים מושכים למטה את התרומה ההיא, שהיא השכינה, ונצחו גוונים שלמטה את הגוונים שלמעלה, שהם הספירות, וגוונים שלמטה, משכו את הגוונים של מעלה ונכנסו אלו באלו, ונעשו אלו שלמטה גוף לאלו שלמעלה. ועל זה, תקחו מאתם, כתוב.