זהר

קנד) א"ר שמעון מלה סתים איהו, כד אתערותא דדכורא, לגבי נוקבא, כד איהו מקני לה. ת"ח, רזא דמלה, כד צדיקא איהו בעלמא, מיד שכינתא לא אתעדיאת מניה, ותיאובתא דילה ביה, כדין תיאובתא דלעילא לגבה ברחימו, כתיאובתא דדכורא לנוקביה, כד איהו מקני לה, ועל דא והקימותי את בריתי אתך. אתער תיאובתא נגינך. כגוונא דא ואת בריתי אקים את יצחק.

פירוש הסולם

קנד) אר"ש מלה וכו' אמר ר"ש דבר סתר הוא, כי התעוררות הזכר להנקבה היא בעת שמקנא אותה. בוא וראה סוד הדבר, כי כשיש צדיק בעולם, מיד, אין השכינה מסתלקת ממנו, ותשוקתה היא אליו, אז נתעוררת אליה תשוקה העליונה באהבה כתשוקת הזכר להנקבה בעת שמקנא אותה. וז"ש והקמותי את בריתי אתך. שפירושו שנתעוררה בי התשוקה בגללך, כעין זה הכ' ואת בריתי אקים את יצחק, פירושו הוא בגלל יצחק. כמו בנח. פירוש. הנה הכל נמשך לעולם על ידי הנוקבא, בין התקונים ובין הקלקולים, כנודע בסו"ה ​ומלכותו בכל משלה. וכשהשפעה היא מתוקנת, היא נמשכת מזווג זעיר אנפין ונוקביה. וכשהשפעה היא מקולקלת היא נמשכת מזווג זו"ן דטומאה, הנקראים אל אחר, שהוא מתדבק בהנוקבא דז"א, (כנ"ל דף ל"ז אות ק"ג), ומושך אליו השפע דקדושה ומהפכה לטומאה וקלקולים. וה"ס הקנאה שז"א מקנא את הנוקבא, שאל אחר לא יתדבק בה. וכשיש, צדיק בעולם, אז מתוך גודל חשקה של הנוקבא להשפיע אל הצדיק היא מתרחקת מאל אחר, והאהבה של הז"א מתגברת עתה ביותר, להזדווג עם השכינה, להשפיע להצדיק, כמו שאהבת גבר מתגברת על אשתו בעת שמקנה אותה, ומפחד שלא תסתר עם אחר. כי כן ז"א היה מפחד שהיא לא תתדבק להשפיע לאל אחר כנ"ל.