פירוש הסולם
קב)
ת"ח, והקל נשמע: זהו
קל בלי
ו' דהיינו הנוקבא כשהיא נפרדת מז"א, זהו קול שבוכה על בית ראשון ועל בית שני.
נשמע, הוא כמו שאתה אומר,
קול ברמה נשמע, שואל,
ברמה, מהו
ברמה. ומשיב, זה הוא עולם העליון, עולם הבא. בינה. והסימן שלך. מן
הרמה ועד
בית אל, שפירושו מן העולם ועד העולם, דהיינו מן הבינה שנקראת
רמה, והוא עולם העליון, עד הנוקבא שנקראת
בית אל, והיא עולם התחתון, אף כאן,
ברמה, זהו עולם העליון, בינה. כי באותה שעה שנשמע ברמה, אז מה כתוב,
ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'.
ביאור הדברים. נודע שבתחילת זווג זו"ן נוהג פיוסא, שז"א ממשיך לה הארת חכמה מקו שמאל דבינה, שעל ידי זה הנוקבא מתפייסת להזדווג עמו, כמ"ש לעיל.
(בראשית ב' דף קל"ו ד"ה פנימיות ובדף קל"ה ד"ה ביאור עש"ה) והמשכה זו הוא על ידי עלייתם לבינה, שז"א מלביש קו ימין שלה, שה"ס חסדים, והנוקבא מלבשת קו שמאל שלה, שה"ס הארת החכמה.
ויש בזה הרבה תקונים: א) שמתפייסת עמו, בשביל שהמשיך לה הארת השמאל מבינה, שהיא בחינתה עצמה, שהיא חכמה, כמ"ש שם. ב) כי עם הלבשתה את קו השמאל דבינה, מתעוררים שם הדינים הנוראים שבקו שמאל הזה, הסותמים לכל האורות שלה, ונעשתה כמו אש שורפת, שעי"ז מתעוררת בה השתוקקות גדולה להזדווג עם ז"א, ולקבל ממנו חסדים להלביש את הארת השמאל שלה. ג) שמחמת הדינים הקשים, היא מנחת את הג"ר דהארת השמאל, ומקבלת רק הו"ק דהארת השמאל. ועוד תקונים ואין להאריך.
וזה אמרו,
והקל נשמע, דא הוא קל בלי ו', דהיינו בעת עליית הנוקבא לקו שמאל דבינה, שאז נפרדת מז"א שנק'
ו', כי ז"א, כולו ימין דבינה, והנוקבא, כולה שמאל דבינה, ורחוקים זה מזה מקצה אל הקצה,
דא היא קלא דבכאת על מקדש ראשון ועל מקדש שני, כי עם הלבשתה את קו השמאל דבינה, מתעוררים שם כל הדינים עד שכל אורותיה נסתמים, כנ"ל בסוד תקון הב' להתעוררות הזווג. ואז נאמר ונהר יחרב ויבש,
יחרב בבית ראשון, שה"ס בינה מבחינת ז"ת שלה,
ויבש ה"ס בית שני, שהוא הנוקבא. והיא בוכה על ב' חורבנות הללו. וז"ש
נשמע, כמה דאת אמר קול ברמה נשמע. דהיינו שה
קל שהיא הנוקבא עלתה
ונשמעת בבינה, שנקראת
רמה, כמ"ש,
מאי ברמה, דא הוא עלמא עלאה וכו', דהיינו שמלבשת את קו שמאל דבינה כנ"ל. וז"ש, דהא בההיא שעתא די ברמה נשמע, כדין מה כתיב,
ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'. שזה הוא מחמת התעוררות הדינים הגדולים אשר שם. שסותמים כל אורותיה, כנ"ל בסוד תקון הב'. ואז
ונהר יחרב ויבש, שב' המקדשים נחרבים, כנ"ל.