זהר

ק) ובגין כך, לא אצטריך ליה לבר נש, למשמע קליה בצלותיה, אלא לצלאה בלחש, בההוא קלא דלא אשתמע, ודא היא צלותא דאתקבלת תדיר, וסימניך והקל נשמע, קל בלא וא"ו, נשמע. דא היא צלותא דהיא בחשאי, דכתיב בחנה, וקולה לא ישמע, דא היא צלותא דקב"ה קביל, כד אתעביד גו רעותא, וכוונה, ותקונא כדקא יאות, וליחדא יחודא דמריה כדקא יאות בכל יומא.

פירוש הסולם

ק) ובגין כך לא וכו': ומשום זה אין אדם צריך להשמיע קולו בתפלתו, אלא להתפלל בלחש, בקול שאינו נשמע, כבחינת הנוקבא, שה"ס תפלה, ועל ידי תפלתינו מיחדים הקול שאינו נשמע, עם ז"א שהוא קול הנשמע. וזו היא תפלה המתקבלת תדיר, להיותה משתוקקת אז ביותר להזדווג עם ז"א, וסימנך, ​והקל נשמע, קל בלא ו', נשמע, כלומר שמתקבלת, זו היא תפלה שהוא בלחש, שכתוב בחנה ​וקולה לא ישמע. זו היא תפלה שהקב"ה מקבל, כשנעשית ברצון וכונה ובתקון כראוי, וכשמיחד יחוד רבונו בכל יום כראוי להיות.