פירוש הסולם
צט)
מ"ט בגין וכו': מה הטעם. הוא, משום שהתפלה אינה אותו קול הנשמע, כי קול הנשמע אינו תפלה, ומה היא תפלה, היא קול אחר התלוי בקול הנשמע. ומה הוא קול הנשמע, זה הוא אותו הקול שהוא עם
ו'. וקול התלוי בו בקול הנשמע, הוא
קל בלא
ו'. פירוש.
קול שאינו נשמע, ה"ס חסדים מכוסים מהארת חכמה, וה"ס קול בינה.
וקול הנשמע, ה"ס חסדים מגולים בהארת חכמה, וה"ס ז"א, שמחזה ולמטה מתגלה בו החכמה. (
כמ"ש לעיל בראשית ב' דף קמ"ו אות רל"ז רל"ח ובהסולם שם) אמנם יש עוד בחינת
קול שאינו נשמע, שהיא הנוקבא, בעת שהיא חכמה בלי חסדים, שאין החכמה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, וע"כ היא קול שאינו נשמע. ונקראת
תפלה בלחש, (כנ"ל חיי שרה דף ע"א ד"ה פירוש, ע"ש.) וכן הוא נקראת
קל חסר
ו', שה
ו' היא ז"א המשפיע לה חסדים, שאז היא נשמעת. וכשחסרה
ו' שהוא ז"א, היא נמצאת בלי חסדים ואינה נשמעת. דהיינו שאינה משפעת לחוץ ממנה.
וז"ש
דצלותא לאו איהי ההיא קלא דאשתמע, כי ה"ס חכמה בלי חסדים שאינה נשמע,
ומאן איהי צלותא, דא קלא אחרא דתליא בקלא דאשתמע, שצריכה לקבל חסדים מז"א שהוא קול דאשתמע, ואז החכמה שבה מתלבשת בחסדים והיא נשמעת.
קלא דאשתמע דא ההיא קול דהוא ב
ו', שהוא ז"א.
קלא דתליא ביה, שתלוי בזווג שלו,
דא ההוא קל בלא ו', שהיא הנוקבא שמחוסרת חסדים. כמבואר.
