זהר

רצא) מנלן. דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם. והשתא דאתחזיא בגוונין חשוכין, מתחזיא לדוכרנא, דלא ייתי מבול. אבל בההיא זמנא, אתחזייא בגוונין נהירין, ומתקשטא בתקונא, ככלה דמתקשטא לבעלה. וכדין לזכור ברית עולם. וידכר קב"ה להאי ברית, דאיהו בגלותא, ויקים לה מעפרא, הה"ד ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. וכתיב ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, אשר אקים מעפר, כד"א אקים את סכת דוד הנופלת. וע"ד וראיתיה לזכור ברית עולם. ולאקמא לה מעפרא.

פירוש הסולם

רצא) מנלן דכתיב וכו': מאין לנו זה, כי כתוב וראיתיה לזכור ברית עולם. ועתה, בזמן הגלות, שהקשת נראה בצבעים חשוכים, הוא נראה רק לזכרון, שלא יבא מבול לעולם. אבל בעת ההיא, כשיבוא המשיח, היא תהיה נראה בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה. כמו, כלה המתקשטת לבעלה, ואז יקוים לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה שהוא בגלות, ויקים אותה מעפר. וז"ש ​ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, דוד מלכם, רומז על המלכות שה"ס הקשת. וכתוב ​ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם. דהיינו אשר אקים מעפר, כמו שאתה אומר, ​אקים את סוכת דוד הנופלת. וע"כ נאמר אז, וראיתיה לזכור ברית עולם. ולהקים אותה מעפר.