זהר

רעו) א"ל רבי יהודה, השתא דכוונת גרמך, אימא מילך, דנתחבר כחדא. דהא מלי דאורייתא, בעיין תקונא דגופא, ותקונא דליבא. ואי לאו, בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנא מלין. אלא הא תנינן, דאפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת בהדיה, ומה שכינתא הכא, ואנא שכיב בערסאי. ולא עוד, אלא דבעיין צחותא.

פירוש הסולם

רעו) א"ל רבי יהודה וכו': אמר לו ר"י, עתה שכוונת עצמך, אמור דבריך, ונתחבר יחד, כי דברי תורה צריכים תקון הגוף, ותקון הלב, ואם לא זה, הייתי שוכב, במטתי והרהרתי הדברים בלבי. אלא הרי למדנו, שאפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עמו. ואם השכינה כאן, ואני אהיה שוכב במטתי. ולא עוד. אלא שדברי תורה צריכים צחות, והשוכב במטתו אין דעתו צחה.