זהר

צו) הה״ד ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו׳. ובת כהן, דא נשמתא קדישא, דאתקרי ברתא דמלכא, דהא אוקמוה דנשמתא קדישא מזווגא דמלכא ומטרוניתא נפקת. ובגיני כך היך גופא דלתתא מדכר ונוקבא, אוף הכי נשמתא לעילא. כי תהיה אלמנה מההוא גופא דאזדווגת ביה, ומית. וגרושה, דאתתרכת מההוא חולקא דשמא קדישא. וכל כך למה, בגין דזרע אין לה לאשתכחא כגוונא דלעילא, ולאתקשרא בשמא קדישא. ושבה אל בית אביה, מאן ושבה. ושבה סתם, לאתתקנא כמלקדמין. וכדין ושבה אל בית אביה, דא קב״ה. כנעוריה: כקדמיתא. מלחם אביה תאכל, לאתענגא בענוגא דמלכא.

פירוש הסולם

צו) הה״ד ובת כהן וגו׳: ז״ש, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגו׳. ובת כהן, זו נשמה הקדושה הנקראת בת מלך, כי העמדנו, שהנשמה הקדושה יוצאת מזווג המלך והמלכה, שהם ז״א ומלכות, ומשום זה כמו הגוף שלמטה הוא זכר ונקבה, כך הנשמה למעלה עם הגוף הם זכר ונקבה, שהנשמה היא נקבה, והגוף הוא זכר. וזה שכתוב, כי תהיה אלמנה, היינו, כי תהיה הנשמה אלמנה מגוף ההוא שנתחברה בו, כי מת. וגרושה, שנגרשה מחלק ההוא של השם הקדוש, וכל כך למה, משום, כי זרע אין לה, שתמצא משום זה כעין שלמעלה להתקשר בשם הקדוש. כנ״ל בדבור הסמוך, ע״כ, ושבה אל בית אביה, מהו ושבה. היינו ושבה סתם, דהיינו שתתקן עצמה כמו שהיתה מקודם שירדה לגוף, ואז, ושבה אל בית אביה, זהו הקב״ה. כנעוריה, היינו כבתחילה. אחר שנתקנה כנ"ל, מלחם אביה תאכל, שתתענג בתענוגי המלך.