זהר

נא) הה״ד, ובפשעיכם שלחה אמכם. אמר קב״ה, אתון גרמתון, דאנא ואתון לא נידור בארעא. הא מטרוניתא נפקת מהיכלה עמכון, הא אתחרב כלא, היכלא דילי ודלכון אתחרב. דהא למלכא לא אתחזי היכלא, אלא כד איהו עייל עם מטרוניתא. וחדוה דמלכא לא אשתכח, אלא בשעתא דעאל בהיכלא דמטרוניתא, ואשתכח ברהא עמה בהיכלא, חדאן כלהו כחדא. השתא דלא אשתכחו ברא ומטרוניתא, הא היכלא חריבא מכלא. אלא אנא מה אעביד. אף אנא עמכון. והשתא אע״ג דישראל אינהו בגלותא, קב״ה אשתבח עמהון, ולא שביק לון, דכד יפקון, ישראל מן גלותא, קב״ה, יתוב עמהון. דכתיב, ושב יי׳ אלהיך, ושב יי׳ אלהיך ודאי. והא אתמר.

פירוש הסולם

נא) הה״ד ובפשעכם וגו׳: ז״ש, ובפשעכם שלחה אמכם. אמר הקב״ה, אתם גרמתם שאני ואתם לא נדור בארץ, הרי המטרוניתא יוצאת מן ההיכל עמכם, הרי נחרב הכל, ההיכל שלי ושלכם נחרב. כי היכל אינו ראוי למלך אלא כשהוא נכנס בו עם המטרוניתא, שהיא המלכות, ושמחת המלך אינה נמצאת, אלא בשעה שנכנס בהיכלה של המטרוניתא, ובניה נמצאים עמה בהיכל, שמחים כולם יחד. עתה שהבן והמטרוניתא אינם נמצאים, הרי ההיכל שלי חרוב מכל. אלא מה אעשה, אני. אף אני עמכם. ועתה, אע״פ שישראל בגלות, הקב״ה נמצא עמהם, ואינו עוזב אותם. וכשיצאו ישראל מן הגלות, הקב״ה ישוב עמהם. שכתוב ושב ה׳ אלקיך. ושב ה׳ אלקיך ודאי. דהיינו שהקב״ה ישוב. וכבר למדנו.