זהר

מו) אמר ר"א לההוא יודאי, טול עדאה דשנאך, דהא כיסא דדינרין דדהבא אית ליה לגביה. ושבוק ליה מאנוי, ולא תטול מדיליה כלום. וזיל לגבי גברא דדוך פלן, ותשכח דמיתת אתתיה, זיל לגביה, והב ליה כיסא דדינרין דא, בגין דההוא גברא אית ליה ברא חדא, ושמעון שמיה, והוה אזיל בסחורתא על ימא, ואינון בארבא, ובריה דהאי גוי גנב ליה לההוא כיסא, ויהב ליה לההוא רשע. ואימא לההוא יודאי, דיסלק כיסא דא לבריה, דלעגל ייתי לגביה, ויודי לקב"ה, דאחזר אבידתא למאריה. וכך עביד, נטל כיסא, ואסגיד לקמיה דרבי אלעזר, ונשק ידוי, תווהו חברייא.

פירוש הסולם

מו) אמר ר"א לההוא וכו': אמר ר"א לאותו היהודי, קח שלל שונאך, כי כיס דנרי זהב יש לו אצלו. רק עזוב לו את בגדיו ואל תקח משלו כלום. ולך לאדם שבמקום פלוני, ותמצא שאשתו מתה. לך אליו, ותתן לו כיס הדינרים הזה. כי אותו אדם יש לו בן אחד, ושמו שמעון. והיה הולך עם סחורה על הים, והם באניה, ובנו של אותו הגוי גנב את הכיס, ונתן אותו לאותו רשע, דהיינו לאביו. ואמור לאותו יהודי, שיתן הכיס הזה לבנו, שבקרוב יבא אליו. ויודה להקב"ה, שהחזיר האבדה לבעליו. וכך עשה, לקח הכיס, והשתחוה לפני ר"א, ונשק ידיו. תמהו החברים.