זהר

לט) אדהוו יתבי, הא ההוא יודאי, דגזל ליה ההוא גוי, דקטליה חויא, אתי מאורחא, ולאי. ומגו תוקפא דשמשא, עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוא מתרעם לקב"ה, ומצדיק עליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלי, ועל גופאי, ועל ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל מה דאתעביד. אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי במה דאפרנס לון, וע"ד חיישנא.

פירוש הסולם

לט) אדהוו יתבי הא וכו': בעוד שהיו יושבים, הנה אותו יהודי, שהגוי, שהרגו נחש, גזלו, בא מן הדרך, והיה עיף. ומחמת תוקפו של השמש, נכנס באותו שדה, וישב תחת אילן אחד, והיה מתרעם לפני הקב"ה, ומצדיק עליו את הדין, ואמר, רבון העולם, גלוי וידוע לפניך שאיני דואג עלי ועל גופי ועל כספי כלום, כי בדין נעשה כל מה שנעשה. אבל אב ואם זקנים יש לי, שאין לי במה לכלכלם, ועל זה אני דואג.