זהר

לה) תווהו חברייא, אמר ר' אלעזר, חברייא, נהך ונחמי, דהא חיויא כבר עבד מה דעבד. קמו וקריבו לגבי חד טינרא בההוא בי חקל, אשכחו לההוא גוי דמת, וההוא נחש כרוך על עקביה, ולא הוה אבדיל מניה. לבתר אתפרש מעקביה, וסליק על גרוניה, ואכריך תמן. ומתמן נחית על עקביה, ולא היה מתפרשא מניה.

פירוש הסולם

לה) תווהו חברייא, אמר וכו': תמהו החברים, אמר ר' אלעזר, חברים, נלך ונראה, כי הנחש כבר עשה מה שעשה. קמו וקרבו לסלע אחד באותו שדה, ומצאו לגוי ההוא שמת, ואותו נחש היה כרוך על עקבו, ולא נפרד ממנו. אח"כ, נפרד מעקבו ועלה על גרונו, ונכרך שם. ומשם היה יורד על עקבו, ולא היה נפרד ממנו.