זהר

לא) אמר ר' אלעזר, חיויא חיויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא גברא, ושוי ברעותיה, דלא יתוב להאי חובא לעלמין, סטי לך מאורחך. קם חיויא בקיומיה, ולא נטיל הכא והכא. תב כמלקדמין, וא"ל, חיויא חיויא, ידענא מה את בעי, תוב מאורחך, דהא גוי חייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר ההוא חיויא, ודלג דילוגין קמייהו.

פירוש הסולם

לא) אמר ר' אלעזר וכו': אר"א נחש נחש, אחר שלחשו לך מן השמים, שתהרוג אותו אדם, התנחם אותו אדם, ושם ברצונו, שלא ישוב לאותו עון לעולם, סור לך מן הדרך. קם הנחש על עמדו, ולא הלך לכאן ולכאן. שב ר' אלעזר כבתחילה, ואמר לו, נחש נחש, יודע אני מה אתה רוצה, חזור מדרכך, כי גוי רשע בא, שעשה רע ליהודי אחד, והנה הוא ישן במערה שלך, קום והרוג אותו. מיד חזר אותו נחש, ודלג דילוגים לפניהם.