זהר

שצז) אשתלימותא דסיהרא, מאן איהו. רזא דכלא, דאקרי דמות ברזא דשמא עלאה יי'. דהא בשמא דא לא קאים, בר בזמנא דקיימא באשלמותא. דהא כמה שמהן אינון דאחסינא, ואתקרי בהו כך כפום שעתא דקיימא ביה, הכי אקרי בההוא שמא ממש. וכד קיימא ברזא דאשלמותא ואשתלימת מכל סטרין, כדין אקרי ידו"ד אשלמותא דילה, כאשלמותא דלעילא. דירתא ברתא לאמה.

פירוש הסולם

שצז) אשתלמותא דסיהרא מאן וכו': שואל, מהו התמלאות הלבנה. ומשיב, הוא סוד הכל, שהדמות, שה"ס המלכות, נקראת בסוד שם העליון, הוי"ה, שאינה עומדת בשם זה, הויה, אלא בזמן שנמצאת במילואה. שהרי כמה שמות הם שהיא יורשת, ונקראת בהם, כך כפי השעה שעומדת בה כן היא נקראת בשם ההוא ממש. וכשהיא עומדת בסוד המילוא, ונשלמת מכל הצדדים, אז נקראת הוי"ה. כי ההשלמה שלה היא כהשלמה של מעלה, שהוא ז"א, שנקרא הוי"ה, וע"כ נקראת גם המלכות בשם הוי"ה. כי הבת ירשה לאמה. דהיינו שקבלה כל המוחין מאמא, שהוא בינה. על ידי ז"א.