זהר

קטז) פתח ר׳ אבא ואמר, ואני ברוב חסדך אבא ביתך, הכי אוקמוה, דלא לבעי ליה לבר נש למיעל לבי כנישתא, אלא אי אימלך בקדמיתא, באברהם ויצחק ויעקב. בגין דאינון תקינו צלותא לקמי דקב״ה, הה״ד, ואני ברוב חסדך אבא ביתך. אבא ביתך: דא אברהם. אשתחוה אל היכל קדשך: דא יצחק. ביראתך: דא יעקב, ובעא לאכללא לון ברישא, ויעול לבי כנישתא, ויצלי צלותיה. כדין כתיב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

פירוש הסולם

קטז) פתח רבי אבא וכו׳: פר״א ואמר, ואני ברוב חסדך אבא ביתך. כך העמדנו. שלא יפה לאדם לבא לבית הכנסת, אלא אם כן נמלך בתחילה באברהם יצחק ויעקב. משום שהם תקנו את התפלה לפני הקב״ה. (כמו שנתבאר באורך לעיל בהקסה״ז דף קמ״ו ד״ה ויסב, ע״ש כל ההמשך) ז״ש ואני ברב חסדך אבא ביתך. אבא ביתך, זה אברהם. אשתחוה אל היכל קדשך, זה יצחק. ביראתך, זה יעקב. (כמ״ש שם) וצריכים לכלול אותם תחילה, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו. אז כתוב, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.