זהר

רלז) ומכלהו רברבן ממנן, דאתמסרו לשאר עמין, לא אית בהו בזוי קמיה, כממנא דעשו. מ"ט, בגין דסטרא דעשו, סטרא מסאבא איהו, וסטרא דמסאבא איהו קלנא קמי קב"ה, מאינון דרגין זעירין, דבתר ריחיא, סריקתא דקוסטרי סומקי קא אתיא, ועל דא, הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. דכתיב על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. מאד: כד"א ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה.

פירוש הסולם

רלז) ומכלהו רברבן וכו': ומכל השרים הממונים שנמסרו לכל האומות אין בזוי לפני הקב"ה, כממונה של עשו. מהו הטעם, משום שהצד של עשו הוא צד הטומאה, וצד הטומאה הוא בזיון לפני הקב"ה ומאלו המדרגות הקטנות שלאחר הריחים, ומן הריקנות שבמדות האדומות, בא שרו של עשו, ועל כן הנה קטן נתתיך וגו'. שכתוב, ​על גחונך תלך וגו'. מאד, כמש"א ארור אתה מכל הבהמה וגו'.
פירוש. ריחים ורכב, ה"ס נצח והוד המכונים שחקים שטוחנות מן לצדיקים שנצח מכונה רכב, והוד ריחים. ומכונים כן, משום שיש בהוד בחינת הדין הקשה, שמשם נתקן המסך דמנעולא, וע"כ הכל נטחן עליו, ומשם הצדיקים מעלים מ"ן. (כמ"ש בתע"ס בשיעור י"ג דף א' ל"ה ד"ה תרין ע"ש). ונודע שהדין אינו פועל למעלה ממקום מציאותו, אלא רק למטה ממקום מציאותו. ולפיכך המדרגות שהם אחר הריחים, שה"ס הוד דז"א, נפעלות מן הדין הקשה שבריחים, ואינן יכולות לקבל גדלות, והן בקטנות. גם נודע שהמדרגות הנמשכות מקו שמאל, בשעה שמאיר ממעלה למטה, הן בריקנות מכל אור, משום שהנוקבא נבחנת אז לימא דקאפו. (כנ"ל ב"א דף רמ"ז אות ש"ב ע"ש בסולם). ואלו ב' החסרונות נמצאים בשרו של עשו.
וז"ש מאינון דרגין זעירין דבתר ריחיא, ששרו של עשו בא מהבחינות הקטנות הנוהגות במדרגות שלאחר הריחים, מפאת הדין הקשה שנמצא שם כנ"ל, וע"כ הוא קטן. ועוד מן סריקתא דקוסטרי סומקי קא אתיא, כי הוא בא מקו שמאל, בעת שמאיר ממעלה למטה, והוא חכמה בלי חסדים, שאז כל המדרגות הנמשכות משם הו בריקנות, וז"ש ועל דא הנה קטן נתתיך וגו'. שב' דברים אומר הכתוב עליו, א) הנה קטן נתתיך בגוים, והוא להיותו נמשך מדרגין זעירין דבתר ריחיא. ב) בזוי אתה מאד, והוא להיותו נמשך מקו שמאל, והוא בבחינת סריקתא דקוסטרי סומקי, שקו השמאל נמשך מבינה, שנבחנת לגוון אדום כנודע, ולהיותו בריקנות נבחן לבזוי, והוא ג"כ בחינת הנחש הקדמוני, שנאמר עליו, על גחונך תלך ועפר תאכל וגו'. כי להיותו מאחר הריחים נקצצו לו הרגלים מכח הדין הקשה אשר שם, ונתקלל על גחונך תלך. ולהיותו משמאל הוא בריקנות, ונתקלל ועפר תאכל כל ימי חייך. ואמרו, מאד, אצל עשו, שנאמר, בזוי אתה מאד, הוא ג"כ בדומה לנחש שנתקלל, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה.
ודע שקוטב כל המאמר הזה, הוא לבאר הטעם, למה מלכו מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. וזה נודע, שהקטן נתתקן תחילה ואחר כך הגדול, ולפי"ז היה צריך שיעקב יתתקן תחילה ואחר כך עשו, ולא להיפך, כי הכתוב אומר ויקרא את עשו בנו הגדול. ויעקב הוא הקטן. וזהו שהזהר בא לבאר לפנינו, שמבחינת השורשים של יעקב ועשו, נבחן עשו לקטן ויעקב גדול ממנו. וע"כ מביא הכתוב הנה קטן נתתיך בגוים, וכמו שיתבאר עוד לפנינו.