זהר

תקב) בברכת מזונא, שכור שרי ליה לברכא ברכת מזונא. משמע מהאי קרא, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ואכלת: זו אכילה. ושבעת: זו שתיה דהא שבעא בחמרא איהי רוי. חמרא שבעא ודאי, ודא איהו שכור. דכתיב וברכת את דייקא, דמשמע דברכת מזונא אצטריך חדוה ושבעא. על הארץ הטובה. מאי טובה. שבעא. כד"א, ונשבע לחם ונהיה טובים בגין כך אצטריך חדוה ושבעא.

פירוש הסולם

תקב) בברכת מזונא שכור וכו': בברכת המזון, שכור, מותר לו לברך ברכת המזון, זה משמע מכתוב הזה, שכתוב, ואכלת ושבעת וברכת. ואכלת, זו היא אכילה. ושבעת, זו היא שתיה, כי השובע ביין הוא, שביין הוא רוה, ביין יש שובע ודאי, וזה הוא שכור. שכתוב, וברכת את ה' אלקיך, את, הוא בדיוק שרומז על המלכות הנקראת את, שיש בה אכילה ושתיה. ומשמע שברכת המזון צריכה שמחה ושובע, משכתוב, על הארץ הטובה. מהי טובה. שובע. כמש"א ונשבע לחם ונהיה טובים. משום זה צריכים שמחה ושובע.