זהר

תרנט) ומגו דאתכלילו ימינא ושמאלא ברזא דשמא קדישא בארח כלל, אצטריך לבתר לאפקא לון בארח פרט, אבל לאו בארח יחודא, דהא יחודא בקרא קדמאה איהו, למהוי ידו"ד אחד בתפלין דרישא, ושמו אחד בתפלין דדרועא, והוי כלא חד. כיון דיחודא דא אתסדר כלא בכללא מרישא דנקודה עלאה, אצטריך לבתר לאתערא מרישא דנהורא קדמאה, דאיהו רישא דכלא.

פירוש הסולם

תרנט) ומגו דאתכלילו ימינא וכו': ומתוך שנכללו ימין ושמאל בסוד השם הקדוש בדרך כלל, דהיינו בשמע ישראל ובשכמל"ו, צריכים אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, דהיינו בואהבת ובוהיה אם שמוע, אבל לא בדרך היחוד, כי היחוד הוא בפסוק ראשון, בשמע ישראל, שיהיה ה' אחד, בתפלין של ראש, ושמו אחד בתפלין של יד, ויהיה הכל אחד. כיון שהיחוד הזה נסתדר הכל בכלל, מראש נקודה העליונה שהיא חכמה, צריכים אח"כ להעיר מראש אור הראשון, שהוא חסד דז"א, שהוא ראשית הכל מן ספירות ז"א.