זהר

שמה) עאל תמן, עד דקריב לההוא אתר, שוי עזקאקמייהו, וקריב, ותמן הוה ידע כל מה דבעי מאינון חכמתן נוכראין, דבעי למנדע. כיון דהוו אמרין ליה כל מה דבעי, כדין הוה רכיב על ההוא נשרא, ותב לאתריה. כיון דהוה יתיב על כורסייה, אתיישב בדעתיה והוה ממלל בדעתיה מלין דחכמתא יקיראבההיה שעתא הוה אמר, ושבתי אני ואראה, שבתי ודאי מההוא ארחא, שבתי מההיא חכמתא, ואתיישבת בלבאי ובדעתאי. וכדין ואראה את כל העשוקים.

פירוש הסולם

שמה) עאל תמן עד וכו': נכנס שם עד שקרב לאותו מקום של הזית שם לפניהם את הטבעת, וקרב, ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות הזרות שרצה לדעת. כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רוכב על אותו הנשר ושב למקומו. כיון שישב על כסאו, נתישב בדעתו, והיה מדבר בדעתו דברי חכמה היקרה. בשעה ההיא אמר, ושבתי אני ואראה. שבתי ודאי מאותו הדרך, שבתי מאותה החכמה, ונתישבה בלבי ובדעתי. ואז ואראה את כל העשוקים.
פנימיות המאמר. הסבא מבאר כאן סדר קבלת המוחין דחכמה, ששלמה המלך, שנאמר עליו ויחכם מכל האדם, המשיכם בכל יום ויום. ומתוך שגילוי החכמה הוא רק במלכות שנקראת חכמה תתאה, וזמן שליטתה הוא בלילה, ע"כ אומר, אקדים שלמה בצפרא, דהיינו בעוד שהיה חושך. ויחד תחילה הג' קוין, המכונים דרום צפון מזרח, זה בזה, ותחילה יחד את ג' הקוין שבקו האמצעי, וז"ש והוי שוי אנפוי לסטר מזרח, שהוא קו האמצעי, וחמי מה דחמי, דהיינו שהמשיך שם החכמה המכונה ראיה. ולבתר תב לסטר דרום, שהוא קו ימין וחמי מה דחמי, דהיינו שהמשיך שם החכמה המכונה ראיה. והדר תב לסטר צפון, שהוא קו השמאל, ששם מקור יציאת החכמה, וקאים תמן, לקבל חכמה, ונודע שמסבת הכרעת קו האמצעי, את ב' הקוין ימין ושמאל, נעלמו הג"ר דחכמה, ונשארו רק הו"ק דחכמה. וז"ש מאיך עינוי, שהשפיל העינים, שה"ס חכמה, דהיינו שלא לקבל מג"ר דחכמה, וזקיף רישיה, והמשיך בחינת ראש, דהיינו רק ראש מו"ק דחכמה, וע"כ ביאר הסבא בדרך כלל. ועתה מבאר הפרטים הנוהגים בקבלת החכמה מצד השמאל.
ונודע שמקום יציאת אור החכמה הוא בבינה, דהיינו אחר שחזרה להיות חכמה בסוד נקודת השורק, שהוא קו שמאל שלה. (ועי' בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההוא, סוד ג' הנקודות) אבל מקום הגילוי של החכמה אינו אלא בהמלכות, שע"כ נקראת חכמה תתאה. (כנ"ל בראשית א' דף קע"ו, ד"ה ועוד כמה). וגילוי הזה הוא בב' קוין ימין ושמאל שבמלכות, הנקראים עמוד הענן ועמוד האש (כנ"ל בשלח אות קנ"ח) והבינה נקראת נשר גדול וחזק. כי נשר סתם הוא ז"א.
וזה אמרו, בהאי שעתא, שמשך הו"ק דחכמה, היה הסדר כך, הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין, שהם ב' קוין ימין ושמאל שבמלכות, שבהם הוא מקום גילוי של החכמה. ועל ההוא עמודא דעננא הוה אתי נשרא חדא, דהיינו בינה וז"ש וההוא נשרא הוה רברבא ותקיף. כי כן נקראת הבינה נשר גדול וחזק. כנ"ל. כי מבינה ממשיכים החכמה אל המלכות, שבבינה הוא מקום היציאה, ובמלכות הוא מקום הגילוי, וע"כ צריכים לשתיהן, שצריכים לנשר, שהיא בינה, וצריכים לעמוד ענן ועמוד האש שבמלכות, ששם מקום הגילוי. וז"ש וכן הוה אתי, גדפא ימינא, שהוא קו ימין של הבינה, על גבי עמודא דאשא היתה נסמכת על עמוד האש, שהוא קו שמאל של הנוקבא, ששם גם בחינת הדינים דנוקבא המכונים אש הנמשכים ממסך דחירק של קו האמצעי, שדינים אלו גרמו לכניעת קו שמאל ויחודו עם הימין. ונמצא שהימין דבינה קבל כח שליטתו ע"י עמוד האש הזה, וע"כ אומר הסבא שהימין נסמך על עמוד האש. וגופא וגדפא שמאלא על גבי עמודא דעננא וכנף השמאלי שהוא קו שמאל דבינה, ששם מקום יציאת החכמה, נסמך על עמוד הענן שהוא קו ימין דמלכות, שהוא חסדים כי חכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים.
וצריך שתדע, שקו השמאל, שמשם יוצא החכמה, נחלק על ב' בחינות, הנקראות נופל וגלוי עינים. כי ידעת שמכח המסך דחירק שעל ידו מיחד קו האמצעי ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, נעלמים הג"ר דחכמה ונשארו רק הו"ק דחכמה (כמ"ש לך י"ג ד"ה ונתבאר עש"ה) ומתוך שנסתלקו הג"ר דחכמה מקו השמאל, נופלים ממנו ג' הכלים התחתונים נה"י. ונשארו הכלים דחב"ד חג"ת בקו שמאל חסרים נה"י. ומה שאורות עליונים גורמים לנפילת כלים התחתונים, הוא מטעם ערך ההפכי שיש בין כלים לאורות, שבאורות, התחתונים נכנסים תחילה, ובכלים, העליונים מתגדלים תחילה. (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות כ"ד) ואם לא נפלו נה"י דכלים ע"י קו האמצעי לא היתה יכולה החכמה להאיר. מטעם חסרון חסדים. וע"כ חלק נה"י שנפלו מקו שמאל מכונה נופל, וחב"ד חג"ת שנשארו בקו שמאל עם האורות דו"ק דחכמה המתוקנים בחסדים ע"י היחוד עם הימין, נקראים גלוי עינים. כי בהם נגלתה החכמה הנקראת עינים.
וזה אמרו. וההוא נשרא הוי מייתי תרין טרפין בפומהא. שהם ב' הבחינות שבקו השמאל דבינה, שהם נופל וגלוי עינים. אתא עמודא וכו', וסגדין לקמיה דשלמה, כי הרכנת הראש מכונה השתחואה, וכיון שנשאו ב' עלים נופל וגלוי עינים. כבר חסרו מג"ר דחכמה שנקרא ראש, ונבחן זה, שהשפילו את ראשם והשתחוו כדי לתקן ההכמה לפני שלמה. וכן בשעת הנתינה, אומר, ומאיך לקמיה ויהיב ליה. מטעם האמור. וז"ש נטיל להון שלמה מלכא והוה מריח בהו, שהמשיך חכמה, כי המשכת החכמה מכונה ריח. והוה ידע בהון סימן שהיה יודע בהם סימן כמה מותר להמשיך החכמה, וכמה אסור, ואמר דא איהו דנופל, השייך לג"ר דחכמה, ואסור להמשיך, ודא איהו דגלוי עינים, שהוא ו"ק דחכמה ומותר להמשיך. והנה מתחילה לא היה מתוקן הנופל כלל, אלא היה בנפילה ופגם. ואח"כ נתקן גם הנופל, כי הנפילה שבו הוכרה לתקון, שלולא הנופל שגרם קו האמצעי, לא היתה החכמה שבו"ק יכולה להאיר, מפאת חוסר חסדים, כנודע. וע"כ שרה התקון גם על נופל. וז"ש, בשעתא דתרין טרפין הוו, דהיינו שגם הנופל היה מתוקן, הוה ידע, דתרווייהו, נופל וגלוי עינים, בעאן לאודעא ליה מלין, דהיינו, שגם נופל היה מודיע לו דברי חכמה, כמו גלוי עינים, כי האירו זה בזה.
עתה מבאר הסבא איך עלה שלמה ונתלבש בעצם קו השמאל דבינה, במקום החושך, שפירושו הארת חכמה בלא חסדים שהוא חושך ולא אור, אבל שם הוא יציאת החכמה, שאח"כ שבא לקו האמצעי מלביש אותה החכמה בחסדים, ואז חזרה החכמה להיות אור, כנודע. ומטרם שהלך שלמה למקום החשך שבקו שמאל, היה מתירא שלא יכשל שם בהמשכת חכמה ממעלה למטה, שהיא בחינת החטא דעץ הדעת, ע"כ מה עביד, חתים כרסיא בגושפנקא דהוה חקיק ביה שמא קדישא. שהשם הקדוש היה שומר הכסא, שה"ס המלכות, שלא תקבל החכמה בבחינת מלמעלה למטה. ואיהו נטיל עזקא דחקיק עליה שמא קדישא, המוחין מכינים עזקא, בעת שהשם הקדוש שורה עליהם, ושומרם, שלא ימשיכו חכמה ממעלה למטה. וסליק לאגרא, דהיינו לבינה, כי המלכות נקראת בית, והבינה נקראת עליה, ורכיב על ההוא נשרא ואזיל ליה. היינו שהתלבש בבינה הנקראת נשר. וההוא נשרא הוה מסתלק לרום עננין, דהיינו שהמשיך חכמה בקו השמאל שהמשכה זו גורמת חושך,וז"ש, ובכל אתר דאיהו עבר הוה אתחשך נהורא, מחמת הארת השמאל, חכימי דהוו וכו' היו מכירים שהחושך בא מכח הארת השמאל. טפשין דהוו תמן וכו', היו חושבים שהוא מקרה, ועננים גרמו זה.
וזה אמרו. גבה נשרא בהדיה ופרח ת' פרסין, דהיינו שיחד את חו"ג תו"מ שלו, שהם ג' קוין והמלכות המקבלת, ומשום שהם מבינה שספירותיה בסוד מאות, הם ד' מאות. ומשום שהמקור שלהם הוא הפרסא, שהוא מסך דצמצום ב', ע"כ נקראים ת' פרסאות. ויש לדעת שיחוד ג' הקוין הם בב' אפנים, תחילה מיחד קו האמצעי את ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה תחת שליטת קו ימין. שאז מושפע רק חסדים לבד אלא שהם בהתכללות החכמה. ואחר כך מיחד ב' הקוין זה בזה תחת שליטת השמאל, שאז מושפע אור החכמה, וז"ש עד דמטא לטורי חשוך. דהיינו אפן הא' שיחד הקוין תחת שליטת קו ימין, וזה נבחן שהגיע להרי חושך מחמת התכללות החכמה בחסדים, אבל עוד לא בא להרי חושך ממש, ששם שליטת השמאל. ותמן איהו, תרמוד במדבר, בהרים. שזסו"ה, וילך שלמה וגו' ויבן את תדמור במדבר. שה"ס יחוד הזה של ב' קוין זב"ז תחת שליטת הימין, וע"כ יכול שלמה לבנותה אע"פ שהיתה במדבר. בארץ לא זרועה. שמשום התכללות השמאל היתה שם מדבר, ומשום שעקרו הוא חסדים היה יכול לעשותה מקום ישוב. ואיהו נחית תמן, שירד מן הבינה לארץ, שפירושו שהמשיך אור הזה מלמעלה למטה. והוא מטעם שהוא אור החסדים. וז"ש זקיף רישיה, היינו שהמשיך ג"ר הנקראות ראש, וחמי טורא חשוך, שראה אותם מרחוק, כי מחמת התכללות החכמה בחסדים ראה אותם, אבל לא נכנס בהם, מחמת שהיה תחת שליטת הימין, שהוא חסדים. והוה ידע תמן כל מה דאצטריך, שהיה לו הספקה שלמה מאור החסדים הזה להשלמת הג"ר. והוה ידע דתמן יעול, שהיה משיג שהוא ראוי כבר להכנס להרי חושך עצמם, תחת שליטת השמאל.
וז"ש, הוה רכיב על נשרא כמלקדמי שחזר ועלה לבינה, ועשה שם היחוד, של אפן הב' הנ"ל, דהיינו שיחד ב' הקוין ימין ושמאל תחת שליטת השמאל, וטאס ועאל לגו טורין, שנכנס אל הרי חושך עצמם, שהם בקו שמאל. עד ההוא אתר דזיתא תמן, הוא כח מסך דצמצם א', המכונה זית, שהוא גנוז שם בהרי חושך. קרא בחילא ואמר, ה' רמה ידך בל יחזיון וגו'. שהתפלל, שכח דין הזה יהיה מכוסה וגנוז שם בל יחזיון. (ועי' ויצא י"ג ד"ה סתרא) עאל תמן עד דקריב לההוא אתר, שנכנס בהרי חושך עד מקום ההוא של הזית, שוי עזקא קמייהו, דהיינו הטבעת שחקוק עליה שם הקדוש, שהוא לשמירה שלא יכשל להמשיך החכמה ממעלה למטה כנ"ל. ותמן הוה ידע כל מה דבעי מאינון חכמתן נוכראין דבעי למנדע החכמה הנמשכת באיסור ממעלה למטה, נקראת חכמה זרה. ומהרי חושך קבל גם חכמה זו, אע"פ שלא המשיכה בעצמו. כיון דהוו אמרין וכו' ותב לאתריה, דהיינו שיצא מבחינת קו שמאל ושב למקומו לקו האמצעי. כיון דהוה יתיב על כורסיה אתיישב בדעתיה, שהמשיך אור הדעת מקו האמצעי. והוה ממלל בדעתיה מלין דחכמתא יקירא שהחכמה שקבל מקודם כשהיה בקו שמאל, היתה מאירה עתה בדעת שלו. בההוא שעתא הוה אמר ושבתי וכו' שבתי ודאי מההוא אורחא, היינו הדרך שעשה בקו שמאל, שבתי מההוא חכמתא, שחזר מאותו החכמה שקבל שם ובא לתוך הארת הדעת. ואתיישבת בלבאי ובדעתאי, שהחכמה שקבל שם, נכללה בו, ונתישבה בלבו ודעתו. וכדין, ואראה את כל העשוקים, כי כל העשוקים המה מחמת התדבקותם בקו שמאל, ואינם רוצים ללכת בדרך קו האמצעי.