זהר

שכב) ההוא חטאת רובץ, קאים על פתחא ככלבא. בזמנא דקלא בתרייתא, דיהיבת אתתא, נפיק, איהו דליג מעל פתחא ואתעבר מתמן, ואזיל אבתרה. מ"ט. בגין דקב"ה שדר חד מפתחא דיליה, וקלא פרחא, ומפתחא אתיא, וחויא אזל בתר קלא דהוא נפיק לעלמא, ועד טורא דבטנא אזיל, ומכשכשא, עד עידן דאתנקיאת, מההוא זוהמא, דנשיכין דחויא בישא. וקודשא ב"ה, מסבב סבובין, ועביד עובדין כדקא יאות.

פירוש הסולם

שכב) ההוא חטאת רובץ וכו': חטאת רובץ ההוא, שהוא הנחש שעליו נאמר, לפתח חטאת רובץ, שהוא הפתח של המלכות עומד על הפתח ככלב. בזמן שקול האחרון יוצא, שאשה הכורעת ללדת נותנת, דהיינו לפני הלידה, הוא מדלג מן הפתח ונעבר משם והולך אחר האשה. מהו הטעם. משום שהקב"ה שולח מפתח אחד לפתוח את רחמה, והקול פורח, והמפתח בא. והנחש הולך אחר הקול היוצא לעולם ועד ההר שבבטן הולך, שהוא היסוד, כי נה"י נקראים הרים תחתונים, ונושך שם, ופותח את רחמה. (כנ"ל בשלח אות קפ"ג) ודופקשם, עד הזמן שהיא תנקה מזוהמא ההיא של נשיכות הנחש הרע. והקב"ה מסבב סבות ועושה מעשים כראוי.
פנימיות הדברים. ענין זה הוא מאמר ר' שמעון לעיל פרשת בשלח אות קפ"ב וקפ"ג. שאומר, חד איילתא אית בארעא וכו' דהיינו הנוקבא דז"א, וכד בעיא לאולדא היא סתימא מכל סטרין וכו' ופירוש הדברים הוא. כי הנשמות נולדות מן הנוקבא דז"א, ומטרם שנולדות ויוצאות בעולם הבריאה, הן צריכות לעיבור בנוקבא בתנה"י שלה, מחזה שלה ולמטה המכונים בטן, ומקבלות שמה הארת החכמה על ידי הנוקבא שמקבלת חכמה משליטת קו השמאל ומשפעת לנשמות. ונודע שבעת שהנוקבא באה תחת שליטת קו השמאל היא נקפאת ונסתמים כל פתחיה ושעריה, (כנ"ל בראשית א' אות שס"ז בסולם). וז"ש, וכד בעיא לאולדא היא סתימא מכל סטרין להיותה קפואה מחמת שליטת השמאל. ומסיים שם, וקב"ה חייס עלה וזמין לקבלה חד נחש ונשך בערייתא דילה וכו' ואולידת מיד. פירוש. כי אז הקב"ה, שהוא קו אמצעי, מעלה בחזרה את המלכות למקום בינה, וממעט קומת קו השמאל, ומיחדו עם הימין, ומשפיע לה חסדים, ואז היא נפתחת ומולידה. וכיון שהמלכות עולה למקום בינה, הנוקבא חוזרת לו"ק, ונופלים בינה ותו"מ של הנוקבא לעולם הבריאה, והנחש קונה כח לינק מנה"י דנוקבא. כי בעת שיש לה ג"ר נמצאים תנה"י שלה באצילות, ואין הקליפות יכולים לינק מהנוקבא, כי באצילות כתוב, לא יגורך רע. אבל כשנפלו לבריאה, כבר יכולים לינק ממנה. ונבחן שמה שהעלה הקב"ה את המלכות לבינה כדי ליחד הקוים זה בזה, ולפתוח את רחמה, היא הזמנת הנחש לנשוך בנה"י שלה. כלומר לינק מהם. באופן, שפתיחת הרחם ויניקת הנחש באים כאחד. וז"ש וזמין לקבלה חד נחש ונשיך בערייתא. אמנם הקב"ה עשה כך מתוך הכרח כדי שהנוקבא תוכל ללדת.
וזה אמרו כאן, ההוא חטאת רובץ, שהוא הנחש, קאים על פתחא ככלבא, שעומד מחוץ לאצילות, ככלב העומד מחוץ לבית. ואין לו כח לינק משהו מן הנוקבא שבאצילות. בזמנא דקלא בתרייתא דיהיבת אתתא נפיק, דהיינו הקול האחרון מן ע' קולות של הכורעת לילד, שהוא רגע לפני הלידה. איהו דליג מעל פתחא ואתעבר מתמן ואזיל אבתרה, שדולג מעל הפתח, והולך אחר הנוקבא עצמה להתדבק בה. מ"ט, בגין דקב"ה שדר חד מפתחא דיליה, שה"ס מסך דחירק, שעליו יוצא קומת החסדים הפותח את רחמה, המעלה את מלכות דנוקבא לבינה דנוקבא, שהוא ת"ת, ותנה"י שמחזה ולמטה שלה נופלים לבריאה כנ"ל, וקלא פרחא ומפתחא אתיא והקול האחרון פורח והמפתח הנ"ל בא, שהתנה"י שלה נופלים לעולם הבריאה כנ"ל אז וחויא אזל בתר קלא דהוא נפיק לעלמא, הנחש הולך אחר הקול ומתדבק בו, ועד טורא דבטנא אזיל, שהוא היסוד, ויונק שם, שזה מכונה בדברי ר"ש הנ"ל, ונושך בערייתא, כי כשתנה"י דנוקבא הם בבריאה, יכול לינק מהם. ומכשכשא עד עידן דאתנקיאת מההוא זוהמא דנשיכין דחויא. דהיינו עד שמחזרת התנה"י שלה מבריאה לאצילות שחוזרת וממשכת ג"ר, שאז נטהרת מנשיכת הנחש, דהיינו מיניקתו, כי אין לו כח לינק מאצילות, כלום.