זהר

שה) וההוא מפתחא, כד פתחא בתורה שבעל פה, בעינן לאשתמודעא ליה, ודא איהו תניא, איתן מושבך, ברייתא לבר מגופא. איתנים: אינון תנאים. עמודים סמכין לבר מגופא. השתא אית לאודעא מלה, בזמנא דאלין לגבי תורה שבכתב, אקרון איתנים. לגבי תורה שבעל פה, אקרון תנאים. איתן, לגבי תורה שבכתב. תניא, לגבי תורה שבעל פה. וכלא כדקא יאות.

פירוש הסולם

שה) וההוא מפתחא כד וכו': ומפתח ההוא, שהוא עטרת יסוד, כשפותח בתורה שבעל פה, דהיינו שנתקן ליסוד שלה כנ"ל, צריכים לדעת אותו. וזהו שאנו אומרים תניא, שהוא אותיות איתן, ואז נאמר איתן מושבך, כי המלכות נקראת מושב, וכשמקבלת מעטרת יסוד נאמר בה, איתן מושבך. ונקראת ברייתא, שפירושו לחוץ מן הגוף, שהוא ז"א. כי ברייתא הוא מלשון לבר, שהוא חיצוניות. איתנים שבתורה שבכתב שהוא ז"א, הם תנאים בתורה שבעל פה, שהוא המלכות. שהם עמודים סומכים לחוץ מן הגוף, דהיינו נה"י, כנ"ל. עתה יש להודיע הדברים, בזמן שאלו נה"י נקראים אצל תורה שבכתב, שהוא ז"א, איתנים, אצל תורה שבעל פה, נקראים תנאים. כי איתן הוא אצל תורה שבכתב, תניא אצל תורה שבעל פה. והכל כראוי.