זהר

רעג) ורזא דא, בשעתא דקיימא דכר ונוקבא, דדכר ונוקבא ברא לון קב"ה, ובכל מה דאזלין, עלמא מזדעזע, ואלמלא דסרס קב"ה דכורא, וצנן ית נוקבא, הוו מטשטשין עלמא. וע"ד לא עבדין תולדין, אם בגפו יבא, תחות ההוא גפא, דלא עביד תולדין עאל. והואיל וכן, בגפו יצא, לתמן. אתדחא, ולא עאל לפרגודא כלל, ואתדחא ואטריד מההוא עלמא. בגפו יצא, בגפו יצא ודאי.

פירוש הסולם

רעג) ורזא דא בשעתא וכו': וסוד זה הוא, שבשעה שנמצא הלויתן דכר ונוקבא, כי דכר ונוקבא ברא אותם הקב"ה, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סרס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה, היו מעכירים את העולם. ועל כן אינו עושה תולדות. וזהו, אם בגפו יבא, אם בא תחת גף ההוא של לויתן, שאינו עושה תולדות, וכיון שכן, בגפו יצא, הוא נדחה שמה, ואינו נכנס למחיצתו של המלך כלל, ונדחה ונטרד מעולם ההוא. בגפו יצא, בגפו יצא ודאי.