זהר

רב) מברכין לתתא, דן ונפתלי גד ואשר. בירכא שמאלא, דן עד פרקא דרגלא. פרקא דרגלא נפתלי. ובג"כ, נפתלי אילה שלוחה, קל ברגלוי. בירכא ימינא. גד, והוא יגוד עקב, עד פרקא דעקב. אשר פרקא דעקב ימינא. וטובל בשמן רגלו. וכתיב ברזל ונחשת מנעליך. כל אלין, אינון דיוקנין עלאין, דיוקנא דלעילא. ובגין דהוו בריין ממש בהאי עלמא, אתקנת בהו שכינתא, באלין תריסר פרקין תריסר מתיחין, דאתמתחו מישראל ממש. דכתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. מתיחין דישראל, אלה אקרון. לאתמתחא שמא דמ"י, למהוי בניינא כדקא יאות, למהוי ישראל בכללא דשמא דאלהים. אל"ה איהו ישראל בכלל. מ"י חבר אלה בהדיה, והוה בניינא שלים על תקוניה, שמא חדא ממש.

פירוש הסולם

רב) מברכין ולתתא וכו': מן הברכים ולמטה, שיש עוד ב' פרקים, הם דן ונפתלי גד ואשר. בירך השמאלית, דן עד הפרק של הרגל, דהיינו בפרק האמצעי, נפתלי, הוא בפרק הרגל, דהיינו פרק התחתון. ומשום זה, נפתלי אילה שלוחה, שהוא קל ברגליו. בירך הימין, גד, והוא יגוד עקב, היינו עד הפרק של העקב, שהוא פרק האמצעי, אשר, בפרק העקב הימין, דהיינו פרק התחתון, וז"ש וטובל בשמן רגלו. וכתוב ברזל ונחשת מנעליך. באופן שבג' פרקים של ירך הימין, נמצא יששכר בפרק העליון, וגד באמצעי, ואשר בתחתון. ובג' פרקים של ירך השמאל, נמצא זבולון בפרק העליון, ודן באמצעי, ונפתלי בתחתון.
כל אלין וכו': כל אלו, י"ב השבטים, הם צורות עליונות בצורה שלמעלה. ומשום שהיו בריות ממש בעולם הזה, נתתקן בהם השכינה, באלו י"ב פרקים, שהם י"ב המשכות שנמשכו מישראל ממש, שהוא ז"א, שכתוב, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. ההמשכות של ישראל נקראים אל"ה להתפשט בהם השם מ"י, שיהיה הבנין כראוי, שיהיה ישראל בכלל השם אלקים, אל"ה הוא ישראל בכלל, מ"י מחבר עמו אל"ה, ויהיה הבנין שלם על תקונו, שם אחד ממש.
ביאור הדברים. כי נודע שבעת השפעת הקטנות, עולה המלכות למקום בינה שבכל מדרגה, שאז נבקעת כל מדרגה לשתים, כי המלכות שעלתה למקום בינה, סיימה שם המדרגה מתחת לחכמה, ולא נשאר בכל מדרגה אלא ב' ספירות כתר וחכמה, וג' ספירות, בינה ות"ת ומלכות שבכל מדרגה נפלו למדרגה שמתחתיה. ואלו ה' ספירות כח"ב תו"מ, ה"ס ה' אותיות של השם אלקים, ונבחן שב' אותיות מ"י דאלקים, שהם כו"ח, נשארו במדרגה, וג' אותיות אל"ה, שהם בינה ות"ת ומלכות נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. באפן, שב' אותיות מ"י נשארו בבינה, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיה, שהיא זו"ן. וכן בזו"ן נשארו ב' אותיות מ"י של מדרגתם, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיהם, שהם נשמות הצדיקים.
ולעת גדלות, חוזרת המלכות ויורדת ממקום בינה למקומה עצמה, ונתבטל מסך המלכות שבקע כל מדרגה, ואז עולות בחזרה, כל חצאי מדרגות התחתונות שנפלו ממדרגתם, ומתחברות עם העליונות, דהיינו שחוזרות למדרגתם, ואותיות אל"ה דבינה שנפלו לזו"ן, חוזרות ועולות לבינה, ומתחברות לאחת עם ב' אותיות מ"י שנשארו בה. ונשלם השם אלקים. דהיינו ה' כלים כח"ב תו"מ, עם ה' אורות נרנח"י. ואז כיון שאותיות אל"ה דבינה היו בזו"ן, הנה כשעולות לוקחות עמהן גם זו"ן שהיו מלובשות שם. וזו"ן מקבלים שם מוחין דבינה. ועד"ז כשעולות אל"ה דזו"ן, שהיו נפולות בנשמות הצדיקים, ומתחברות בב' אותיות מ"י דזו"ן, ונשלם בהם השם אלקים, לוקחת עמהם גם נשמות הצדיקים שהיו לבושות בהן, והנשמות מקבלות שם המוחין דזו"ן. (כמ"ש כל זה באורך, לעיל בהקדמת ספר הזוהר, באות י"ג ואות י"ד ובאות י"ז בהסולם, עש"ה).
ויש בזה ב' בנינים, בנין א', הוא, חזרת אתוון אל"ה לאותיות מ"י שנשלם בזה השם אלקים, כנ"ל. וה"ס נקודת השורק. בנין ב', עלית קו אמצעי למ"ן בסוד המסך שבו, הממעט הג"ר דג"ר ומלביש החכמה בחסדים, שזה נקודת החירק. (כמ"ש לעיל בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההוא. ע"ש).
וזה אמרו, מתיחין דישראל אל"ה אקרון. היינו חצי מדרגה התחתונה בינה ות"ת ומלכות דזו"ן, הנק' ג' אותיות אל"ה, שנפלו לנשמות הצדיקים. וע"כ אמר מקודם לכן, מתיחין דאתמתחו מישראל ממש, דהיינו מישראל העליון שהוא ז"א. וזהו בעת קטנות, ולעת גדלות. לאתמתחא שמא דמ"י למהוי בניינא כדקא יאות, שלעת גדלות חוזרות אותיות מ"י ומתחברות עם אותיות אל"ה והבנין של השם אלקים נשלם בזו"ן. ואז עולות עם האותיות אל"ה, גם נשמות הצדיקים שהן היו לבושות שמה, כנ"ל. וז"ש למהוי ישראל בכללא דשמא דאלקים, והיינו ישראל שלמטה שהם השבטים שעולות עם האותיות אל"ה הנשלמות במ"י, ונכללות גם הן בשם אלקים הנשלם. כנ"ל. וז"ש אל"ה איהו ישראל בכלל, דהיינו השבטים, מ"י חבר אל"ה בהדיה, היינו אחר שיורדת המלכות למקומה, חוזרות מ"י ומתחברות באל"ה כנ"ל. והוה בניינא שלים על תקוניה, שב' חצאי המדרגות מ"י אל"ה, מתחברות ונבנות יחד לבנין אחד שלם, שמא חדא ממש, דהיינו לשם אלקים.