זהר

קמה) אמר, סבא לאי בחילא, כמה שפיראן דמעין על דיקנך, כמה דהוה שפיר משחא טבא, כד הוה נחית על דיקנא דסבא טבא דאהרן. אימא מילך סבא דהא מלכא קדישא הכא. שאר בני נשא דעלמא, דקא אסתלקו מניה, ושבקו רוחא בההוא מאנא, דהוו משתמשי ביה, ואתנסיבת, ואתא אחרא ואעיל בההוא מאנא רוחא אחרא, מה אתעביד מההוא קדמאה, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

קמה) אמר, סבא לאי וכו': אמר לעצמו זקן עיף בלי כח, כמה יפות הן הדמעות שעל זקנך כמו שהיה יפה, השמן הטוב כשהיה יורד על זקנו של אהרון, הזקן הטוב. אמור דבריך זקן, כי המלך הקדוש כאן. שאר אנשים שבעולם, שנפטרו ממנו, ועזבו רוח בכלי ההוא שהיו משתמשים בו, דהיינו בנשיהם, ונשאת ובא אחר והכניס בכלי ההוא רוח אחר מה נעשה מרוח הראשון. כמושאמרתי.