זהר

קי) ואי תימא, רוח דא הוא מה דהוה. הכי הוא אבל לא אתבני, אלא בגין ההוא רוחא אחרא דקא שבק בההוא מאנא, הכא אית רזא דרזין. בספרא דחנוך, בניינא דא דאתבני, לא אתבני, אלא בההוא רוחא אחרא דשביק תמן, בההוא מאנא. וכד שארי לאתבנאה, דא משיך אבתריה דההוא רוח דאזיל ערטילאה, ומשיך ליה לגביה, ותמן תרי רוחות דאינון חד. לבתר, דא איהו רוח, ודא איהו נשמה, ותרוייהו חד.

פירוש הסולם

קי) ואי תימא רוח וכו': ואם תאמר, רוח הזה שהוא בבן הנולד, הוא מה שהיה, דהיינו האיש עצמו, ולא הרוח שעזב אצלה בביאה הראשונה, שהוא רק חלק ממנו. ומשיב, כך הוא, אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכח רוח ההוא האחר שעזב בכלי ההוא, באשתו. כאן יש סוד הסודות, בספרו של חנוך. בנין זה שנבנה, בבן הנולד מן היבום, לא נבנה אלא בכח רוח האחר שעזב שם בכלי ההוא, דהיינו באשתו בביאת הראשונה. וכשהתחיל להבנות, רוח זה, מושך אחריו את רוח ההוא שהלך ערום, בלי בנים, ומושך אותו אצלו. ונעשה שם ב' רוחות שהם אחד. לאח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד.