זהר

שעט) מאן ישקני. ההוא דסתים גו סתימו עלאה. ואי תימא, סתימא דכל סתימין ביה תליין נשיקין ונשיק לתתא. ת"ח, סתימא דכל סתימין, לית מאן דידע ליה, ואיהו גלי מניה נהירו חד דקיק סתים, דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מגויה, ואיהו נהירו דנהיר לכלא. ודא אתערו דכל רזין עלאין. ואיהו סתים. לזמנין סתים, לזמנין אתגליא. ואף על גב דלא אתגליא כלל. ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין. ומגו דאיהו סתים, שירותא דתושבחתא בארח סתים איהו.

פירוש הסולם

שעט) מאן ישקני ההוא וכו': שואל למי נאמר ישקני. ומשיב, הוא אותו הסתום בסתימה עליונה, שהוא או"א עלאין, הנקראים שניהם אבא. ואם תאמר, הרי הסתום מכל הסתומים, שהוא א"א, בו תלוים הנשיקין, ונושק למטה, אל המלכות. בוא וראה, הסתום מכל הסתומים, שהוא א"א. אין מי שיודע אותו, והוא גילה מעצמו אור אחד דק סתום, שהוא אבא, שלא נגלה חוץ מבשביל אחד דק שנתפשט ממנו להאיר לאמא, והוא האור המאיר לכל, לישסו"ת ולזו"ן, ולבי"ע, והוא התעוררות של כל סודות העליונים, והוא סתום. לפעמים סתום ולפעמים נגלה, ואע"פ שלא נגלה כלל. כלומר, שמה שנגלה לפעמים הוא להאיר החכמה לישסו"ת אבל הוא עצמו אינו נגלה לעולם, כי הי' אינה יוצאת מאויר דאו"א (כנ"ל ב"א דף רנ"א בד"ה נחית) והתעוררות עלית הנשיקין תלויה בו. ומתוך שהוא סתום. ע"כ התחלת השבח הוא בדרך סתום שאומר, ישקני מנשיקות פיהו, שהוא לשון נסתר.