זהר

תתמ) מרעין אית בבני נשא, כגון ירוקין וקסטירין. דאסוותא דלהון לא תלי, אלא בחד מראה דפרזלא קליל נצוץ לעיינין, ואית ליה למאריה דמרע לאסתכלא ביה. ולא אתסי בהאי עד דאעבר ההוא מראה לסטרא דא ולסטרא דא, כגוונא דשרביטא, דיושיט נציצו דברק לאנפוי, ובההוא אושיטו דברק דקא נציץ לעיינין, אתי ליה אסוותא. אוף הכי, כל אינון דשלטי עלייהו אינון ככביא, לית לון תקונא וגדולא במה דאתחזי, בר ההוא פשיטו דשרביטא, ובהאי מתתקני, בחיזו, בגוון, בחילא, כמה דאתחזי.

פירוש הסולם

תתמ) מרעין אית בבני נשא וכו': מחלות יש בבני אדם, דהיינו ירוקין וקסטירין שהם מיני מחלות, ונראה שהם מחלת המרה שפניהם משתנים לירוק. שהרפואה שלהם אינה תלויה אלא במראה אחד של ברזל קלל הנוצץ לעינים, דהיינו מראה העשויה מברזל מלוטש, ויש לבעל המחלה להסתכל בו, ואינו מתרפא עד שמעביר המראה לצד זה ולצד זה, והמראה תושיט ניצוץ ברק כעין שרביט על הפנים שלו, ובהגשה ההיא של הברק הנוצץ לעינים, באה לו הרפואה. אף כך, כל אלו שאלו הככבים שולטים עליהם אין להם תקון וגידול במה שנראים, רק בהתפשטות ההוא של השרביט, ובזה הם מתתקנים במראה, בגוון, בכח, כמו שראוי להיות.
פירוש. ככבא דשרביט, ה"ס, הככבים הנמשכים מבחינת מנעולא של המלכות דצמצום א', ונקראים ג"כ ככבא דשביט, ששמואל אמר עליו, נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא בר מככבא דשביט. (ברכות נח:) שהוא משום שאין השגה בבחינת מנעולא, כנודע, ועם כל זה הם נושאים בתוכם התקון של מנעולא, שהוא ריבוי האורות הנמשכים ע"י כח המנעולא שבהם, שז"ס זנב הארוך של אור הנוצץ מהם. ואלו העשבים הנקראים סם חיים, ואבנים טובות וזהב שחוט, גם בהם מעורב כח המנעולא, וע"כ אין תקונם אלא ע"י כוכבים דשרביט. וזה אמרו לית לון תקונא וגדולא במה דאתחזי, שהם אינם מתוקנים במראה מן הככבים, שה"ס חכמה הנקראת מראה, כנ"ל, משום שיש בהם כח המנעולא שאינה מקבלת מראה, ואינה מתוקנת ממנה, בר ההוא פשיטו דשרביטא דהיינו ברבוי האורות הנמשכים בככבא דשרביטא עליהם, ובהאי מתתקני בחיזו בגוון בחילא, כי מצד שהמנעולא נעשה לגורם לריבוי האורות הללו בעליונים, מתתקנת גם היא באותם האורות, הנקראים מראה וגוון וכח, וכוכבא דשרביט משפיע על העשבים והאבנים יקרות למטה.