זהר

תתלו) כל ככביא דברקיעין כלהו, משמשי על האי עלמא, וכלהו פקידן לשמשא כל מלה ומלה, לאינון דבהאי עלמא, ולא צמחין, ולא מגדלון עשבין ואלנין ודשאין, ועשבי ברא, בר בחיזו דככביא דקא קיימי עלייהו, ואתחזון עלייהו אנפין באנפין, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה.

פירוש הסולם

תתלו) כל ככביא דברקיעין וכו': כל הככבים שברקיעים, כולם משמשים על עולם הזה, וכולם ממונים לשמש כל דבר ודבר לאותם שבעולם הזה. ואינם צומחים ואינם גדלים, עשבים ואילנות ודשאים ועשבי השדה, חוץ במראה הככבים העומדים עליהם ונראים עליהם פנים בפנים, כל אחד ואחד כמו שראוי לו.
פירוש. הצמיחה והגידול של העשבים והפירות באים מהארת החכמה שבשמאל. ואע"פ שעצם הפירות הם מהחסדים שבימין, עכ"ז, אם השמאל אינו מאיר עליהם אינם צומחים ואינם גדלים כנ"ל (אות תשצ"ב) ולפיכך, צריך כל עשב ככב פרטי, שיאיר בו הארת השמאל הראויה לבחינתו ואז הוא צמח וגדל. והארת החכמה שבשמאל נקראת מראה, או ראיה כנודע. שמקורה הוא במלכות. (כנ"ל ב"א אות ס"ט) וכמו המראה שבמלכות דאצילות, מקורה מבינה, ואח"כ לז"א ואח"כ למלכות, כן הוא בבכבים המצמיחים ממראה שלהם בעשיה, שכל אחד ואחד מקבל ממלאך שביצירה ומשרף שבבריאה, שהוא עומד ומשמש לפני המלכות שבאצילות.
וזה אמרו (אות תתל"ה) ולית לך עשבא זעירא בכל עלמא דלא שלטא עליה ככבא ומזלא ברקיע, ועל ההוא כוכבא ממנא חד דקא משמש קמיה דקב"ה. דהיינו השרף שבבריאה הוא המשמש קמי קב"ה, שהוא המלכות, ומקבל ממנה, והוא משפיע למלאך שביצירה, וממנו אל הכוכב שברקיע של עשיה, והוא מצמיח בכחו זה את העשב שבעשיה, וזה אמרו, ולא צמחין ולא מגדלין וכו', בר בחיזו דככביא וכו' ואתחזון עלייהו אנפין באנפין, כי הצמיחה באה רק מבחינת החיזו דאתחזי עלייהו, שה"ס הארת החכמה הנקראת מראה וראיה.