1 (זוהר בראשית דף יא ע"ב ) בראשית ברא אלקים, הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת ה', דאקרי ראשית, דכתיב ראשית חכמה יראת ה', יראת ה' ראשית דעת, בגין דמלא דא ראשית אקרי,ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא, ועל פקודא
1בכת"י קולומביה מקדים "פירוש היחוד" ואח"כ ביאור מאמר הזוהר דכאן
בכה רבי שמעון ואמר ווי אי לא אימא. אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא. באתר דיראה קדישא שרי מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג, ואיהי רצועה לאלקאה חייביא. ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר, לא שריא עליה ההיא יראת ה' דאקרי יראת ה' לחיים. אלא מאן שריא עליה ההיא יראה רעה, ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה, ולא יראת ה', ובגין כך אתר דאקרי יראת ה' ראשית דעת אקרי. ועל דא אתכליל הכא פקודא דא. ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא, מאן דנטיר יראה נטיר כלא, לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא. ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא. ועונשא דמאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלקי ליה, והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים הא אלין ארבע עונשים
לאענשא בהון חייביא. תהו דא חנק דכתיב קו תהו חבל מדה. בהו דא סקילה אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשא דחייביא. וחשך דא שריפה דכתיב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וההר בוער באש עד לב השמים חשך כו' ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון. ורוח דא הרג בסייף, רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה. כד"א ואת להט החרב המתהפכת ואקרי רוח. האי עונשא למאן דיעבר על פקודי אורייתא. וכתיב לבתר
יראה ראשית דאיהי כללא דכלא. מכאן והלאה שאר פקודין דאורייתא. וכו'.