זהר

קב) וע״ד כתיב הוכח תוכיח. הוכח: בסתרא, דלא ינדע ביה ב״נ. תוכיח: בין חברוי ורחימוי. את עמיתך: באתגלייא. וע״ד לא כתיב בקדמיתא תוכיח, אלא הוכח. תו הוכח, אי איהו ב״נ דיכסוף, לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפילו בסתרא, אלא יימא קמיה, כמאן דמשתעי במלין אחרנין. ובגו אינון מלין, ידכר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך, בגין דאיהו ידע בגרמיה, וישתביק מההוא חובא. וע״ד הוכח. ואם לאו, תוכיח. ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא עליו חטא.

פירוש הסולם

קב) וע״ד כתיב הוכח וגו׳: וע״כ כתוב, הוכח תוכיח. שפירושו, הוכח, היינו בסתר, שלא ידע בן אדם. תוכיח, היינו בין חבריו ואוהביו. את עמיתך, היינו בגלוי. וע״כ לא כתוב בתחילה תוכיח, שפירושו בין חבריו, אלא הוכח בסתר. עוד. הוכח, אם הוא אדם שמתבייש, לא יאמר לו, ולא יוכיחו, אפילו בסתר, אלא יאמר לפניו, כמי שמספר דברים אחרים, ובתוך אלו הדברים יזכיר, מי שעשה אותו עון, הוא כך וכך, כדי שהוא יבין בעצמו ויעזוב אותו עון. וע״כ הוכח. ואם לא תוכיח, ולאח״כ בגלוי את עמיתך. דהיינו כנ״ל. מכאן ואילך, ולא תשא עליו חטא. שלא יוכיחנו יותר.